סיכום של שבוע דאיה בסנט אובאן

שלום חברים

זהו סיכום של שבוע בסנט אובאן שבאלפים הצרפתים, בבית ספר הלאומי לדאייה.

אנו כאן שלושה דואים מישראל- אריה בייזר, ברוך גל, ואנוכי, באזור בשדה ליד נמצא איתמר נוינר, ומאוחר יותר משדה אחר מגיע גם ארז בלאגה, נציגות נאה לישראל הקטנה בחבל ארץ מיוחד זה.

כל יום טיסות הוא סיפור אחר, מזג אוויר שונה שמשנה לגמרי את סגנון הטיסה שלך.

השילוב בין הרים ועמקים שההפרש ביניהם יכול להגיע לאלפי מטרים, מז”א שמשלב דאייה מסוגים שונים כמו טרמיקות, דאיית צוקים ודאיית גלים, דורשת מהטייס להבין, לדעת ולנתח לפני מה הוא עומד ואיך מתקדמים, בשילוב מוזר זה שיכול להיות בטיסה אחת. המקום, מלבד היותו גן עדן לדואים, יכול בקלות לשלוח לגן עדן האמיתי כאלו שלא מכירים או שומרים על כללי בטיחות וידע. בכל שנה נהרגים כאן באזור כ- 10 טייסים בממוצע ולצערנו איבדנו כאן בעבר את יעקב לנדאו ז”ל.

אספר את חוויותיי משבוע מיוחד כאן

יום שני :

מאחר וזה לי הפעם השנייה כאן במקום, קיבלתי דאון מסוג וונטוס 2, 18 מטר של כנפיים.

זהו יום המשלב טרמיקות וגלים. המראה במז”א בהיר וקריר, רוחות צפוניות חזקות, גרירה קצרה יש לרכס הקרוב (לה מה), משם בגובה 1200 מטר אני מתחיל לנוע צפונה מרכס לרכס, ובהתמדה לגובה של 2000 מטר מתחבר לאריה בייזר, שטס עם “האש 25” יחד עם גבריאל – מדריך צעיר. ברוך גל מנסה לסגור את המרחק מאחור, עם דאון 15 מטר בלבד. יחד אנו מדלגים מהר להר. בשלב מסוים ליד “אספריי” אני בתוך רוטור עצבני פלוס 5 מטר לשנייה. ישר לגל שמרים אותי לגובה 4500 מטר.

בגלל בעיית חמצן אני מפסיק לטפס וממשיך צפונה צמוד לאריה בייזר. ההרים מתרוממים לגובה של כ 4 ק”מ שלג בהרים צפונית לפיק דיביר, אנו מוצאים את עצמנו דבוקים להרים. לחוץ לי מאוד וקר מאוד הטמפ’ מינוס 20 מעלות בגובה.בשלב מסוים אני נשבר. אנו שני דאונים בתוך עמק מוקף מצוקים גבוהים. הדאון שלידי נכנס לפנייה הדוקה צמוד למצוק, אני אחריו. המצוקים מספר מטרים מכנף הדאון, קשה לי מאוד לשמור על הדאון ועל הרכסים.

רוח חזקה סוחפת לתך המצוק. זה השלב שאני מרגיש שזה יותר מידי בשבילי.אני בורח משם דרומה ומתחיל את המסע הארוך חזרה הביתה בלי בעיות מיוחדות. אני מסיים בבית עם חוויה מיוחדת של טיסת גלים רכסים וטרמיקות, נחיתה עם השקיעה ישר לארוחת ערב מדהימה בשדה בחסות הנשים של אריה וברוך.

יום שלישי ה 14 בחודש:

מז”א שונה מהיום הקודם. לא צפוי גלים, הטרמיקות צפויות להגיע לגובה נמוך, הרוח חלשה מכיוון דרום, שוב הדאון הנפלא מהיום הקודם, הוונטוס 2.

אני בקושי מצליח להגיע להר סמוך -“הלור” שם לאחר מאמץ לא קטן של טיסה צמודה לצמרות העצים, אני מגיע לגובה ההר ואז קל יותר לשמור את הגובה וכך אני משתעמם בהלוך וחזור לאורך קו הפסגה כשמטיילים שנמצאים בקו הרכס מנפנפים לי לשלום כשאני חוצה אך במעט מעל הראשים, ושוב אני חוזר ושוב שלום, ובהדרגה אני כנראה גם חלק מהנוף של המטיילים והם כבר לא מברכים אותי יותר, וזה הזמן שאני מרגיש שמיציתי את טיסת הרכס. כבר לא מעניין יותר וחוזר הביתה לנחיתה. מבחינתי אימון נחמד בדאיית מצוקים.

יום רביעי:

צפוי יום עם גלים בצפון, טרמיקות חלשות באזור שלנו. מתאפשר לי לטוס עם אחד המדריכים הצעירים של המועדון. שמו גבריאל מדריך בגילו של בני אלון (בן 24 ), חמוד, צנוע ,והכי חשוב כישרוני באופן יוצא מן הכלל. הזדמנות פז ללמוד על האזור וללמוד ממדריך מקומי יותר על דאיית הרים.

המראה עם דאון מסוג “אש 25” . במז”א יציב מאוד ישר אנו גולשים למצוקים חשופים, וכדי לשרוד ולא ליפול אנו מבצעים טיסה הלוך ושוב צמוד באופן לא שיגרתי מבחנתי למצוקים, שעה ארוכה אנו שם עד שהרוח טיפה מתעוררת ובעזרתה אנו מגיעים לרכס הבא, שם תנועת הרכבים על הכביש למטה נעצרת , ואנשים יורדים מהרכבים כדי לראות את הדאון הענק שלנו- 26 מטר כנפיים- מנסה להתרומם.

מרכס לרכס אנו מדלגים. הגובה נאסף בקושי, חוצים אגם גדול לצד השני של העמק, שבו זורם נהר הדורן ישר לרכסים גבוהים יותר. יש בהם רוח יורדת, לכן שוב צמוד באופן מפחיד למדי להר תוך חיפש הרוטורים, הדאון נאנק מהפניות ההדוקות בעומס ג’י גדול, המאמץ המנטאלי והפיזי עצום אבל משתלם.אנו חוצים קו רכסים ומוצאים גלים שמרימים אותנו לגובה של 4,600 מטר. אפשר לטפס עוד קילומטר גובה אבל בגלל שאין אנו מצוידים בחמצן החשש מוצדק, אנו במגבלות האנושיות שלנו.

קר בגובה, המראה מדהים. הרים מכוסים בשלגים, בין הרים קרחונים, מצוקים שמתנסים לגובה 4 קילומטר ועמקים שנמצאים בעומק של כ- 3 קילומטר. הרוח חזקה מאוד בגובה. המהירות הקרקעית שלנו יורדת ל 28 קמ”ש מול הרוח, ובצידו השני עולה ל 170 קמ”ש.השמים רוגשים וסוערים, כשאתה בגל שקטים ורגועים, יש שילוב בין רוטורים שמאימים לקרוע אותך לגזרים בחמת זעם של איתני הטבע, לבין הגלים השקטים שנותנים מידי פעם דקות של הפוגה ומנוחה. אז יש זמן לצלם להתרשם מענני העדשה המדהים שמאפיינים גלים, חלק מענני העדשה מתחת וחלק מעלינו .המראה מדהים.

שווה לראות בקישורים המצורפים את הסרטונים שפרסמתי ביוטיוב:

http://www.youtube.com/watch?v=l-aYXApGs6Q&feature=youtube_gdata_playerhttp://www.youtube.com/watch?v=SoLORlDRMzo )

החוויה מסתימת עם גלישה רצופה של 150 ק”מ אחת מהטיסות היפות של חיי, 330 ק”מ מרחק שמשלבות בתוכם את כול סוגי הדאיות האפשריות גלים, טרמיקות, רכסים, מצבי הישרדות, והתנסות מדהימה בדאון נפלא.  

יום חמישי, יום הטיסות האחרון:

היום קיבלתי דאון מדהים : נימבוס 4 חד מושבי. ביצועי הדאון  הם של 1:65- מה צריך יותר מזה.
היום שונה מיום אתמול, קל ונעים. טיסה לכיוון צפון מזרח ל”סנט קרופין”, כשבדרך אני מדלג בין מגוון של שדות תעופה.הניווט קל לי ,אבל להגיד בצרפתית את שמות המקומות זה כבר גדול עלי.

הכל הולך מהר וטוב. אני מרגיש כבר יותר בטוח צמוד למצוקים. גלים אני לא מצליח לתפוס, למרות שישנם ענני עדשה גבוה מעלי. בסנט קרופין אני נמוך, וכדי לטפס אני נכנס בין 2 רכסים גבוהים מעלי. זמן רב לוקח לי לטפס בתוך הרוטורים הסוערים לגובה הרכסים, ואז אני מגלה שכל המדריכים מסאן אובאן “שדה האם שלי” מחפשים אותי בקשר, (בגלל מיסוך ההרים שסביבי לא שמעתי אותם).

התבקשתי לחזור הביתה. דאייה ארוכה תוך ניצול של מצוקים, השמים נסגרו בצירוסים גבוהים, השמש נעלמה, הרוח כ 10 קמ”ש סיפקה מבחנתי את הסחורה, ביצעתי לג ארוך של כ 200 ק”מ בלי להסתובב בכלל. זהו דאון מעולה, שמאפשר דאייה חלומית המסכמת את שבוע הטיסות. למחרת ערב יום כיפור ויום כיפור, שמאפשרים מנוחה וצום. השמים ביומיים אלו התקדרו בעננות נמוכה וגשם.

נחיתות רכות .

רפי לוסקי