שלום חברים
טיסת השבת:
מזג האוויר הוא מיוחד ובעייתי. גשם חזק ירד עד באר שבע, מהחלון שלי בשדה בוקר השמים נראו טובים ואני ממהר לשדה תימן.
החברים בשדה עומדים ומסתכלים על השמים השחורים. הדיון ביו החברים, האם הגוש השחור שנמצא טיפה מערבית לנו מוריד גשם והאם הרוח מעל המגבלות, הרוח במגבלה של 15 קשר צד ואני ממהר להמריא לפני הגשם הצפוי.
כיבוי מנוע ב גובה 2000 רגל מעל העיר באר שבע. דרומית לעיר עננות שטוחה ומרוחה, בקושי אני מקבל גובה עבודה של 3 אלף רגל ואני ממהר לשמים טובים יותר בדרום. הטיסה שלי במוד בטוח ומהירות יחסית קטנה. בקו ירוחם יש כבר 5,000 רגל, במכתש רמון הגובה כבר 7,000 רגל.
במישר נגמרים העננים, לא לפני שאני זוכה לראות במד הגובה יותר מ 8,000 רגל. הקור בגובה מקפיא לי את הרגלים. הטמפ’ מתחת לאפס ואני לבוש בהתאם ללוח השנה (אמצע מאי בנגב).
כל הדרך דרומה רוח דרום מערבית (רכיב אף). האם להמשיך לטוס דרומה לשמים כחולים? מה קורה מאחורי עם העננות שסוגרת את השמים? הבקרה האווירית כבר מעמיסה עלי גם מגבלות של גובה ומיקום, מה שדוחק אותי לתכנן נתיב טיסה מערבי סמוך לגבול מצרים, שם אין מגבלת נתיבים.
בכיוון הטיסה שלי בתוך הכחול, מופיע לרגע ענן קטן ותוך דקה נעלם, דבר שגורם לי לקבל החלטה להמשיך דרומה לתוך הכחול. גובה העבודה שלי יורד ל 4-6 אלף רגל. הטיסה מעל המדבר המדהים והקשה מתחת, כשמרחוק צפונה ממני עננות יפה ומפותחת, גורמת לי לקונפליקטים על תכנון הטיסה. האזנה קצרה לתדר בשדה תימן מאפשרת להבין שאין תנאיי דאייה בכלל באזור באר שבע.
אני כבר מתקרב לאילת. ענן יפה נבנה לרגע ונעלם צפונית לי, שובר אותי סופית, אחורה וצפונה זה הכיוון החדש.
טיסה של 50 קילומטרים עד לקו העננים בטרמיקות כחולות, הרוח חגה ושוב רכיב רוח אף. העננים באזור המיישר מספקים את הסחורה. גובה 8,000 רגל.
טיפה צפונה למכתש רמון החגיגה נגמרת. עננות שחורה וסגורה וגשם מידי פעם, משיקולי בטיחות אני טס לכיוון דימונה למנחת הבטוח, מגיע בגובה הקפה.
לכן עם כל הצער, גלגל בחוץ, מדפים מצב נחיתה, צלע בסיס למסלול שנראה נקי ומזמין, הוצאת מנוע באוויר התנעה חלקה ויש מנוע שמחזיר אותי הביתה.
אז מה היה לנו: יום קשה ומיוחד שדורש ניצול ידע מטאורלוגי שונה מהרגיל, טיסת מרחק יפה ומיוחדת של כ 260 קילומטר (עד פתיחת המנוע), למרות רוח האף גם בהלוך וגם בחזור מהירות ממוצעת של 75 קמ”ש. המהירות בליגת הספיד 80 קמ”ש.
