טיסת יום שישי:
עליתי על דאון ששנים לא יצא לי לטוס עליו, “קלאב אסטיר” . דאון סוליסטים קלאסי, קל לטיסה, מרווח ונעים, תנאיי הדאייה היו חלשים מאוד רוב הזמן הגובה היה בסביבות 2000 רגל מעפ”ש והיו גם 3,000 רגל לפעמים.
כרגיל, אני מנסה להוכיח בטיסה זו, במיוחד לחניכים ולכל אלו שחושבים שטיסות מרחק זה רחוק מהם, שאפשר בכל מז”א סביר וחלש לבצע משימה, הרעיון של 6 לגים כאשר אני מקפיד לשמור על ערך גלישה לשדה בכל נקודה בטיסה. לכן הלגים מסביב לשדה, נקודה צפון מערבית צומת גילת 10-11 ק”מ מהשדה. הנקודה בצד השני באר שבע 5-4 ק”מ דרום מזרחית לשדה, חזרה לשדה מול רוח אף (לכן מרחק קטן).
לא קל, בגלל שהתנאים היו חלשים מאוד, אבל בטוח ומאפשר גם לחניכים תוך שמירת המגבלות של ערכי גלישה לעשות משימה.עובדה כ 80 ק”מ (לפני אינדיקאפ ). ביום שיש יותר תנאי דאייה. המרחק יכול להיות פי 2 וגם פי 3 מזה ועדין אנו שומרים טווחי גלישה לשדה.
המסר ברור: תפסיקו לטוס סתם מסביב להקפה, תתחילו לחשוב ולתכנן טיסות מרחק. תפסיקו להיות טייסי דאונים ותתחילו להיות דואים.
טיסת השבת שלי:
גובה כ 4,000 רגל בסיסי עננים ברוב היום ב 4,300 רגל, יום שהמרחק בין הטרמיקות גדול ולא כל ענן מושך.שחר יחד עם יוסי טס לידי לכיוון צפון .
כרגיל, הפיקוח של תל נוף נשאר מגעיל ושיקרי בכל פעם שאני טס צפונה. הם ממציאים חוקים חדשים ומגבלות שלא קימות. אני לא מוותר לבקרית שמגבילה אותנו דרומית לבית שמש.השיחה בקשר לא לפי הנהלים. אני כועס ונזוף בה קשות, דרוש בכל תוקף שתבדוק את עצמה שוב. בפעם הקודמת התקשרתי למגדל בן גוריון כדי להוכיח לבקרים שהמגבלות שהם קובעים לא חוקיות. השיחה הקשה עם הבקרית מסתיימת בהרמת דגל לבן שלה. היא מאפשרת לי להמשיך עד גבולות ה TMA בן גוריון. התנאים לא גבוהים. ההרים לעומת זאת עולים למעלה. אם לא הייתה לי שיחה כזאת עם הבקרית הייתי חוזר עם שחר כבר בבית שמש דרומה, אבל הרגשתי כמו כלב שמירה שחייב לסמן גבולות טרטוריה ולכן נמוך וקשה אני מסמן נקודה בשער הגיא וחוזר דרומה אחרי שחר.
המשך נחמד עד קרוב לירוחם וחזרה לשדה תימן עם שלל של 74 קמ”ש (מרחק 229 ק”מ). מפתיע יחסית לתחזית וליום.
נחיתות רכות
