טיסת יום השישי שונה ומיוחדת. מספר שנים שאני (וגם אחרים) מנסים להשיג מרחק רשמי של 500 ק”מ. רק לפני מספר שבועות ירדתי מאוכזב עם 490 ק”מ. הישג יפה, אבל כל כך קרוב ל- 500 .הרס לי את היום. למעלה מ- 10 טיסות בעונה זו, היו של יותר מ 300 ק”מ וחלקם גם 400 ק”מ.הגיע היום הגדול. שחר ואני מדברים עליו כבר מיום שלישי ועוקבים בדאגה ובשמחה בתחזיות. מגיעים לשדה היום מוקדם, לא לפני שהצלחנו להדביק באופטימיות שלנו את כל דואי המרחק של מרכז דאייה נגב.ב 8:30 רחבת הדאונים הייתה כבר מלאה בטייסים שמכינים את הדאונים לטיסות ארוכות. ב 10:15 אני ראשון באוויר. כיבוי מנוע ב 1200 רגל, נופל לאט ובהתמדה למטה, הטמפ’ עולות בקצב מהיר. צפוי 42 מעלות, ממש לא בא לי לסחוב את הדאון שוב לתחילת המסלול. ארז ועופר שממריאים אחרי, מדווחים על עמוד אבק ליד באר שבע. אני בפיינל. מוציא מנוע, התנעה מהירה, ואני שוב בגובה. הפעם 2000 רגל, תוך זמן קצר יש גובה 5,000 רגל. טיסה דרומה די מהוססת, אורי וארז יחד איתי.המרחק בין הטרמיקות גדול מאוד באזור רמת חובב. יש לי גובה 6,000 רגל. אני גולש לאזור שיבטה, שם נראה עמוד אבק שנראה כמו טורנדו אמיתי . הגעה לעמוד בגובה 400 רגל. כן, לא טעות. (400 רגל מעפ”ש) אני מהדק חגורות, דואג לאסוף את כל הדברים בתא ואז אני בתוך המערבולות האדירה של אבק, 6 מטר לשניה טיפוס לגובה 8700 רגל. תוך כדי טיפוס אני רואה את אורי שמגיע נמוך מאוד, אחריו ארז ולבסוף שחר. אני עוזב את החברים ומתחיל את המסע דרומה לאורך הגבול המצרי. הגובה משתפר. בסיסי העננים בגובה 15,000 רגל ויותר. שחר, שמצויד בחמצן עולה לגבהים. אני שומר על כללי הבטיחות ומשתדל לא לחצות 12,000 רגל, כולם טסים מאחור , הקצב משתפר והופה, אני ב CTR אילת!!.הבקרה האווירית מחזירה אותי אחורה, והלג חזרה צפונה מהיר מאוד- 116 קמ”ש, בקו מכתש רמון אני עושה חשבון ומגלה שאם אני שוב אגיע לאילת ואצליח לחזור הביתה, אני אצליח להשיג את ה- 500 ק”מ הנכספים כאן בארץ. אז קדימה דרומה, החברים שכבר חוזרים צפונה לא כל כך מבינים למה אני שוב דרומה. ארז ועופר חוזרים גם שוב דרומה אחרי. הקצב נשמר והנה שוב תוך זמן קצר אני באילת בפעם השנייה.החזרה צפונה נתקלת בבעיה של סופת חול גדולה, אובך, וצל עננים כבד, אני לא מצליח לשמור גובה עבודה, ונופל לתוך המצוקים של מכתש רמון, מטיסה של גובה רב אני מוצא את עצמי בהישרדות בגבהים של 1000 רגל מעפ”ש באזור בעייתי מאוד, מדבר של סלעים ומצוקים רוחות חזקות חום נוראי. לקחתי איתי 4 ליטר מים שבשלב זה גמעתי כבר 3.5 ליטר. היחלצות מעודנת, ואני מעל בה”ד 1 מעל עמוד אבק חזק. ארז ועופר חולפים מעלי בגובה 12,000 רגל ואני מצליח לטפס לגובה 8,000 רגל, טיסה מהירה לדימונה, שם אני פוגש את שחר ודודי בכיוון ההפוך לשלי. מצליח להדביק את ארז בערד שם שוב גובה 12,000 רגל. השעה כבר 17:30 .השמים לכיוון שדה תימן נקיים מתנאיי דאייה.ע”פ החשבון שלי אני כבר עברתי את ה 500 ק”מ ועכשיו התיאבון הוא ל 600 ק”מ, אז לג ארוך ושקט לנתיבות חזרה הביתה בדיוק לנחיתה משלימים מרחק מדהים של 592 ק”מ במהירות 91 קמ”ש.היום הכי טוב שטסתי בו בארץ שיא ישראלי חדש ומרשים שיא מהירות ב OLC ספיד 107 קמ”ש.ימים כאלו מזכירים לנו מדוע הספורט שלנו כל כך מיוחד מקווה לשפר ולשבור את השיא מחר.נחיתות רכות http://www.onlinecontest.org/olc-2.0/gliding/flightinfo.html?dsId=1480423 |
שיא ישראלי חדש לדאיית מרחק-רפי לוסקי
- שם המחבר: רפי לוסקי
- ספטמבר 26, 2021
- אין תגובות
תגיות: דאייה
שתפו את המאמר
מנוי
Login
0 Comments
