ב-21 בפברואר 1973 בשעה 13:54 חדר מטוס בלתי מזוהה למרחב סיני באזור ראס-סודר וטס לכיוון צפון-מזרח בגובה 20,000 רגל. עד מהרה הוא זוהה כמטוס נוסעים אזרחי .
המטוס היה מדגם בואינג 727-224 של חברת התעופה הלובית ליביאן ערב איירליינס שנשא אות קריאה 5A-DAH. לפי מקורות זרים, היה המטוס בטיסה סדירה מס 114LN מטריפולי לקהיר דרך בנגאזי ונשא על סיפונו 113 נוסעים ואנשי צוות. הקברניט קפטיין בורג’ה ומהנדס הטייס היו עובדי חברת התעופה הצרפתית אייר פראנס, וטייס המשנה היה אזרח לובי.
המטוס המריא משדה התעופה בטריפולי בשעה 10:30,ובקטע שבין בנגאזי לקהיר טס עד סידי בראני בנתיב המתוכנן, ולאחר מכן בטיסת מכשירים עקב סופות חול,ועקב שכבת ענני סטרטוקומולוס נמוכה ושכבת ענני אלטוקומולוס בעובי 6/8 עד 8/8 עד לגובה FL180 שלא איפשרו טיסת VFR . בשעה 13:52 קיבל קברניט המטוס, אישור ממגדל שדה קהיר מערב להתחיל בתהליך הנחיתה. אך למעשה באותה עת טס מעל תעלת סואץ לכיוון סיני היות ונסחף מזרחה עקב הרוחות ועקב מצפן לא תקין. כמו כן מגדל הפיקוח בקהיר לא הזהיר את הקברניט שמטוסו סטה ממסלולו, ומשואת עזר הניווט ומכ”מ בקרת הגישה של השדה לא פעלו באותה עת כך שהמטוס טס ללא קשר עם עזרי ניווט חיצוניים.
באותה תקופה היו צה”ל וחיל האויר בכוננות גבוהה עקב ידיעות והתרעות על כוונת אירגון המחבלים ספטמבר השחור לרסק מטוס טעון בחומרי נפץ בתל אביב.
כשהתגלה המטוס על מסכי המכ”מ של תחנות הבקרה, נשלח דיווח למטה ח”א שהעבירו למטכ”ל. זוג מטוסי קורנס של טייסת 201 שהיו בכוננות ירוט ברפידים הוזנקו לכיוונו. הם הגיעו למטוס בשעה 13:59. הטייסים התקרבו למטוס, יצרו קשר עיין עם טייסיו וקראו לו בתדרי רדיו בינלאומיים לטוס אחריהם לנחיתה ברפידים.כן השתמשו הטייסים בסימנים בינלאומיים מוסכמים כדי להבהיר לצוות המטוס את כוונותיהם. הצוות אותת שהוא מבין את המסרים .
בשעה 14:01, כשהמשיך המטוס בטיסתו מזרחה, ירה טייס אחד ממטוסי הקורנס צרור פגזים לפני חרטום המטוס. זה שינה את מסלולו,והחל להנמיך לכיוון רפידים. בגובה 5,000 רגל הוריד הטייס את כני הנחיתה ולפתע פנה לאחור והחל לנסוק, לאחר מכן פנה מערבה. טייסי הקורנס ירו שוב צרורות לפני חרטומו.
במערך הבקרה והשליטה של חיל האויר הגיעו למסקנה שהמטוס נשלט ע”י גורמים עוינים והוחלט שאין לתת לו לברוח. אישור לירי על המטוס ניתן ע”י הרמטכ”ל רא”ל דוד אלעזר. בשעה 14:08 ירו הקורנסים צרורות בקצוות כנפיו של המטוס הלובי ולאחר מכן בשרשי הכנפיים. הצוות ניסה להנחיתו נחיתת אונס אך המטוס פגע בדיונות ליד איסמעיליה והתרסק. 104 מתוך נוסעיו ואנשי צוותו, שמהם היו חמישים לובים, חמישים מצרים וארבעה אמריקאיים- נהרגו,
לאחר שנמצאה הקופסה השחורה של המטוס ונתוניה פוענחו, אפשר היה לשמוע את ההקלטות של הקשר בין צוות המטוס למגדל קהיר, התבררה הטעות, ומדינת ישראל הודתה בהפלת המטוס, ואז שר הביטחון דאז משה דיין ציין כי האירוע היה פרי שלוש טעויות: של צוות המטוס, של מערכת הבקרה המצרית ושל הפירוש המוטעה שנתנה להתרחשויות מערכת ההגנה האווירית של צה”ל .כן קבע דיין, שבאותן נסיבות ההחלטות היו נכונות לאור הידיעות המודיעיניות. ממשלת ישראל קיבלה החלטה על תשלום פיצויים למשפחות הקורבנות.
התגובות בעולם על הפלת מטוס אזרחי היו קשות. כל החברות באירגון התעופה האזרחית הבינלאומי (ICAO) גינו את ישראל, למרות שהאו”ם לא עשה כן.והדבר פגע בתיירות לישראל ולמזרח התיכון.
הצוותים שנשלחו לאיזור. אסון. עסקו. בביזה והתמקדו באיסוף כסף תכשיטים שעונים וכו
הם לא ראו את זה כאסון. אלא כהזדמנות להרוויח
ונניח , רק נניח לרגע כי טייסי הפאנטומים היו מאפשרים לו להימלט.
וזאת מאחר שזיהו את ניסיונו להימלט ולא לנחות או להתרסק על מטרה כלשהי.
הנזק המודיעיני מצילום לכאורה של רפידים – אפסי (מסלולים , סככות , מבנים – הכול ידוע ומוכר לרוסים בוודאי וגם למצרים)
הנזק להרתעה הישראלית אפסי.
הפרשה לא הייתה זוכה לשום תשומת לב עיתונאית.טייס שטעה???
אולי הצליחו מספר מחבלים להימלט מידינו באפשרות שהמטוס נשלט עי מחבלים.
היינו חוסכים חיי חפים.
היינו חוסכים שנאה מוצדקת בעולם.
באופן קבלת ההחלטות של מוטי הוד ודוד אלעזר , הם השמיטו נדבך חשוב בתפיסת טוהר הנשק
זיהמו את קבלתנו במשפחת העמים, ואת המוסר האוניברסלי.
הפכו ארבעה טייסי ח”א לפושעי מלחמה שגם היום מקומם בכלא.
כן בכלא , על ביצוע פקודה בלתי חוקית בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליה.
אלו נזקי ההיבריס שפשו בכול מגדול ועד קטן ואין סליחה ואין מחילה .
תשלום הפיצויים הינו למעשה הודאה באשמה.