השעה 04:30. אני נדחק בצנעה לתוך המקום הצר הזה. אנחנו בטיסת בוקר מוקדמת ללונדון. בחוץ עדיין שולטת העלטה למעט אורות ספורים פה ושם. אבי הקברניט, קם הרבה יותר מוקדם מכולנו. אבי ואני, מכירים עוד מימי הטייסת של פעם. בחור רחב כתפיים עם מבט רציני אחד שניתן לסמוך עליו. מקצוען, שקט מופנם משהו, איש שעבר עליו כבר משהו פה ושם.
הפאנל בתא מלא אורות המרצדים בכל הצבעים. אבי מהדק את הרצועות, נע מצד לצד, מתמתח, מסדר את הישיבה, ומושיט יד ימין גדולה לאחור, מבקש איזה מסמך וחותם, יואל טייס המשנה במבחן סופי להסמכה תחת עינו הפקוחה של אבי הבוחן. הבחור במתח.
אבי מחכך בידיו, עדיין קר, הבל קל יוצא מפיו על הבוקר… ומביט לצד ימין.. “נו אז יוצאים?… בוא נתחיל עם הצ’ק ליסט..”
ברקע שומעים ממקור לא ברור, יצירה של באך מתנגנת לה בשקט. שילוב כל כך עוצמתי, מוסיקה קלאסית נהדרת שתעיר בעוד מספר שניות את מפלצת הברזל הזו בבת אחת.
אבי למיקרופון, לטכנאי אי שם למטה: “אם הלחמניות החמות לא מגיעות תוך 5 דקות אנחנו יוצאים בלעדיהם, שבמחלקה ראשונה יסתדרו בלעדיהם”. (ככה זה במקצוע הזה, תמיד צריך לקבל החלטות ולחתוך)… “קדימה בוא נדחוס למנוע מס’ 1″…. וכעבור מספר שניות שומעים יבבה חרישית שהולכת ומתעצמת לה, עם עליית הסיבובים. משונה, עוצמת המוסיקה הקלאסית לא יורדת. נהדר.
רטט קל מאד עובר בכל הברזלים במטוס.
מאחורי הדלת הקטנה שמימין עדיין מנסים 450 איש צוות דיילים ודיילות להסתדר במקומות, לדחוס עוד קצת את המזוודות למגירות העליונות. מצב משונה בו יש ל 450 נוסעים למעלה מתריסר אמהות, שכל תפקידן הנו להיות יפות ומשרתות בשעה 5 בבוקר. וגם קצת אחרי.
טייס המשנה יואל, מנסה ליישר איזה פתק קטן עליו רשם דו”ח שקיבל לגבי אתרעה על מזג אויר לא יציב בנתיב. פונה לעבר אבי ומציין שמעל אתונה מתחוללת סופה רצינית ושכדאי שנבקש לעקוף אותה..הפתק מונח בין מיתגי הרדיו ומרכז בקרת מחשב הנווט. פתק קטן, תלוש מהדף עם שוליים מקומטים, אבל בעל חשיבות רבה..
אנחנו מונעים על כל הארבעה. אבי מאשר ומורה לטכנאי למטה שיתחיל לדחוף אחורה. פתאום, מרגישים טלטלה קטנה אבל חדה, הכל זז! מפלצת של כמה מאות טון נעקרת ממקומה הנוח ונעה לאחור, החוצה מהשרוול לקראת פניה עצמאית שמאלה, לתחילת הסעה למסלול.
ברמקול מתעורר ערוץ תקשורת מתכתי עם שפת דיבור קצרה ומאד מקצועית… “036 בוקר טוב, רשאי להסיע לתחילת מסלול.., שים לב אתה מספר 2″…
אנחנו מסיעים לאט קדימה.
“בוא נמשיך עם הצ’ק ליסט” אומר אבי בטון סמכותי לטייס המשנה.
נורה מהבהבת ומציקה מאותתת מאזור המטבח הקדמי, אבי בודק תוך כדי הסעת המפלצת הענקית לאורך המסלול.. מה הבעיה?.. מקשיב קצר ובדריכות, מסתבר שהדייל הראשי מדווח שקיימת בעיה במושב 34B, והנוסע עושה בעיות.
“תסגרו את הבעיה הזו שם ותתיישבו, אנחנו לפני המראה ” חותך אבי ומחזיר מהר את אפרכסת הטלפון הפנימי למקומו.
כולם חגורים וישובים.. כולם בסדר?
| אבי דוחף קצת את המצערות הימניות השולטות על המנועים התלויים על כנף ימין … מתיישר בקשת על מסלול 29 הרחב.. המסלול לפנינו..דוחף את כל המצערות קדימה, עד הסוף מה שקרוי “ברזל בברזל”… והמפלצת מתחילה לתפוס תאוצה ולשעוט קדימה. חיה משונה, עוד מעט תהפוך מקופסת ברזל של מאות טונות היושבת על יותר מתריסר צמיגים – לציפור גדולה שתקרע את השמים. וואוו. איזו תחושה. בחוץ עדיין חושך! אנחנו שועטים בפראות קדימה, גלגל החרטום דופק בעצבנות, כאילו מבקש הקלה במאמץ הזה על הבוקר. טייס המשנה מדווח בקול רם “מהירות ניתוק” .. אבי מושך בהגה טיפה ואנחנו מנתקים ועוזבים את הקרקע. 180 קשר על השעון ורצים קדימה .. עכשיו הכל נראה פתאום אחרת, כמה שהחיה הזו רוצה שיתנו לה עוד ועוד כוח ויאפשרו לה לרוץ קדימה.. .. יהוד חולפת מתחתנו, אורות לאורך הכבישים המהירים, אלפי אנשים עדיין מכורבלים בשמיכות…מנועי הענק בשלהם ומייבבים בקול כמו להקה של 1000 חתולי רחוב, 450 איש על ציודם וכל מכלולי המטוס והדלק, מתרוממים להם מהקרקע ושועטים להם כבר ב 300 ק”מ בשעה. אנחנו בטיפוס. קו החוף ויפו כבר מאחורינו. אבי מרפה קצת מעומס המנועים… מכניס את הטייס האוטומטי לפעולה, המטוס בועט קלות ומבין את המשמעות כאילו מאשר את קבלת האחריות מאבי.. בו בזמן הוא דוחף את הכסא לאחור, מתרווח מעט, כאילו מבקש להשתחרר מהמתח בהמראה. עדיין קשוב ודרוך לכל נוהלי היציאה מבן גוריון לכוון מערב. “שים לב לאייר פרנס שנכנס ממש מולנו, קח שמאלה ל 220” אומר לטייס המשנה. גונג נעים נשמע בקוקפיט מהמטבח שוב, איילת הדיילת הראשית רוצה להיכנס למילה קצרה עם אבי. |  איור:מיקי עמית | |
| הדלת נפתחת, ופנימה מציצה איילת. מסודרת ורעננה וכל שערה בראשה מונחת במקומה בקפידה. איילת מחייכת לכולנו, “בוקר טוב” ומגוללת בקצרה את סיפור הנוסע הבעייתי. אבי מקשיב, מחייך לעברה, נותן מספר הוראות. היא פולטת: “שתהיה לכם טיסה טובה ותנו לי לצאת”.. בוקר טוב. אנחנו בדרך ללונדון… |
“כל תפקידן הנו להיות יפות ומשרתות בשעה 5 בבוקר”?
באמת? באיזו שנה נדמה לך שאתה חי?
אם אלה כל תפקידי הדיילים בטיסה, בשביל מה הם לומדים כל כך הרבה על נהלי חירום, עזרה ראשונה, וכל הBS שדוחפים להם בקורס…. שיהיו יפים וישתקו. העיקר שכל שערה תהיה מונחת במקומה .
Coffee, Tea or Me, Sir
תתביישו
שלום מרטינה.
בעקבותיה עליתי על תקלה קטנה שבה הושמט שמו של המחבר.
שמו מיקי עמית והוא היה איש צוות אויר באל על.
אם תרצי, אוכל להעביר לך את כתובת הדוא”ל שלו ותוכלי להגיב לו ישירות.
שלחתי לך תגובה בדוא”ל אבל היא חזרה.