גילגוליו של סימן הלאום והרישום של כלי טיס בישראל

פורסם במקור בגיליון “קנה מדה”,מאי 2001.
תודתנו לד”ר הרטוך על אישורו לפירסום המאמר באתר.

טיסתם ההיסטורית של האחים רייט בתחילת המאה הקודמת הביאה בשנות ה-20 של אותה מאה, לפריחה במספריהם של משרדי התיכון לכלי-טיס. הן בארה”ב והו באירופה. התחלת הייצור הסדיר של כלי-טיס, ובמיוחד תפוצתם במיגזר האזרחי, הביאה לצורך לסמן כלי-טיס כדי לזהותם. בתחילה, לפני שהותקו בהם ציוד אלחוט דיבור,נועד הסימון להבחין ביו מטוס למטוס בלבד,ואולם כשהחלו בהתקנת מכשירי רדיו במטוסים, הפך למעשה כל מטוס לתחנת אלחוט מעופפת, והצורך בזיהוי התחנה באות קריאה, הביאה לאימוצה של שיטה אוניברסלית לסימון כלי-טיס, שבמסגרתה הוקצה לכל מטוס (סימן לאום) המזהה את המדינה בה רשום המטוס, וסימן רישום אינדיבידואלי.

אותיות הלאום מוקצות על ידי ארגון התעופה האזרחית הבינלאומי (ICAO) ומתפרסמות בנספח 7 לאמנת הארגון, שהתפרסמה לראשונה ב-1 ביולי 1949. עד לאותו תאריך היקצו המדינות לעצמן את אותיות הלאום. כך בחרה בריטניה הגדולה באות G (Great Britain)גרמניה באות D (Deutschland),איטליה באות I. צרפת ב-F, וכן הלאה. נספח 7 מגדיר גם את מיקום סימני הלאום והרישום של כלי הטיס, את גודלן של האותיות וצורתן.(למשל, אסור לסמן כלי-טיס באותיות “מצוﬠצעות”, אלא באותיות לטיניות בעלות קוים ישרים. חדים וברורים, בצבﬠ שיהיה קונטרסטי לצבﬠ גוף המטוס או זנבו)נם הקמת מדינת ישראל במאי 1948, הוקצו למרינה ﬠל אף הצורך להיצמד לתקני ICAO, ישנן מדינות שבחרו להשתמש באותיות לאום שלא הוקצו על ידי הארגון. בﬠניין זה, כמו גם בעניינים אחרים, אין אפשרות לאכוף את הוראות האמנה ונספחיה על מדינה ריבונית, ולכן יש מדינות (בודדות אמנם) שאינן משתמשות בסימן הלאום שהוקצה להן ﬠ”י ICAO, אלא בסימן שבחרו לﬠצמן. מצב זה יצר מספר מקרים מביכים, כמעט תמיד על רקע פוליטי.

עם תום מלחמת העולם השנייה, ויצירתה של גרמניה המזרחית, התעקשו שלטונות אותה מדינה להשתמש באות D לזיהוי כלי טיס, למרות שאות זו בשימוש גרמניה המערבית. רק לאחר שנים מספר אומצו האותיות DDR (קיצור של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית), שהומרו באותיות DM בשנות השמונים. גם הסכסוך המתמשך מאז 1949 ביו סיI הלאומנית ׁטאייוון) לסין הקומוניסטית, הוליד מצב מטופש למדי הקיים עד עצם היום הזה, לפיו שתי המדינות משתמשות באותה אות לאום (B).

שימוש אזרחי בישראל לפני שנת 1937 לא היו כלי-טיס בבעלות ארצישראלית, ולכן לא הוקצו לארץ-ישראל סימני לאום לצורך רישום כלי-טיס. בשנת 1937 הוצאו תעודות רישום מס’ 1 ו-2 לזוג מטוסי שורט סאיון ,עבור חברת התענופה “נתיבי אויר לארץ-ישראל בעמ“. היות וא”י הייתה תחת שלטון מנדטורי בריטי, נעשה שימוש בקבוצת אותיות VQ שהוקצו למושבותיה של בריטניה מעבר לים. כאות הראשונה של סימון הרישום הוקצתה האות הלטינית P (Palestine) וכך סומנו שני המטוסים הראשונים כ-VQ-PAA ו-VQ-PAB. בסה”כ נרשמו 21 כלי-טיס ממונעים ברישום המנדטורי של א”י. ומטוס 22 היה בהליכי רישום,חודשיים לפני הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, אך מאחר ולא הספיק להשלים את תהליכי הרישום, לא הוקצו לו אותיות אזרחיות, והוא סומו במטוס צבאי במסגרת טייסת מס’ 1 של חיל-האויר הישראלי.

עם הקמת מדינת ישראל במאי 1948. הוקצו למדינה ע”י ארגון התעופה האזרחית הבינלאומי ICAO אותיות הלאום 4X ׁהאות I הייתה כבר תפוסה ע”י איטליה).

הייתה זו הפעם הראשונה שלרישום כלי-טיס הוקצו אות ומספר. היות והמדינה הייתה נתונה בקלחת מלחמת העצמאות, וכל כלי טיס שותף במאמץ המלחמתי, לא הוחל בהקצאת סימני רישום אזרחיים בפועל אלא לאחר ארבעה חודשים. ב-27 בספטמבר 1948 נרשם המטוס הראשון תחת הרישום 4X-ACA. היה זה מטוס מדגם DC-4 סקיימסטר שהועבר מחיל-האויר ושימש כמטוס אח”מים, ביו היתר להטסת הנשיא הראשון חיים ויצמן.

להלן אותיות הרישום בשימוש מאו 1948 ועד היום:

כלי הטיס נרשמים מאז ועד היום ע”י רשם כלי הטייס במחלקת כושר-אווירי במינהל התעופה האזרחית (חלק ממשרד התחבורה) , ורישומם נעשה בפנקס הכולל פרטים על סוג המטוס, מספר היצרן (מספר סידור)(, שנת הייצור, ותאריך הרישום ופרטי בעלות. רשם כלי הטיס היה/הינו בדרך כלל (בישראל) משפטן בהשכלתו, או מפקח כושר ‘אווירי בעל רקע בתחום בדק כלי-טיס ואחזקתם. עפ”י התקנות הרלוונטיות יסומנו אותיות הלאום והרישום בצידי גוף המטוס או זנבו (ומכאן גם הכינוי “מספר זנב“ במקום אותיות רישו)1, וכמו-כן מתחת לכנף שמאל, ומעל כנף ימין. הקצאת האותיות נעשית בדרײכ לפי סוג המטוס או הבעלים הרשום, וזאת כדי להקל על זיהוי כלי הטיס ובעליו ככל האפשר.

כך למשל היו כל מטוסי ההראלד של ארקיגּנ רשומים בסדרה 4X-AH ,בעוד מטוסי הוייקאונט (V-Viscount) באופן טבﬠי בסדרה 4X-AV,אך עם מכירתם של מטוסי ההראלד והוייקאונט, “ירשו” מטוסי הדור הבא דאש-7 (4X-AH) ו-ATR-72 (4X-AV)את סדרת האותיות של קודמיהם.

לעיתים נדירות נעשה שימוש חוזר באותיות הרישום,בדרײכ כאשר בעל המטוס מתעקש מסיבות השמורות עימו לקבל אותיות מסוימות, ורשם כלי-הטיס אינו מתעקש באותה מידה להימנע מכך.

אחת הדוגמאות המובאת בצילומים, היא של שלושה מטוסי בואינג 737 של חברת ארקיע שנשאו את האותיות 4X-BAA,4X-BAB,4X-BAC כעשרים שנה לאחר שאותן אותיות עצמן שימשו למסוקי אלואט וו של חברת הבת של ארקיע “עליזה“ שהיתה בבעלות משותפת ,עם מפעל המנועים הצרפתי “טורבומקה”. בצילום שנעשה במפעל בצרפת ביום העברת המסוק ארצה (בבטנו של מטוס נוראטלאס),נראה 4X-BAC שלאחר תקופת פעילות קצרה בארקיע-עליזה,הועבר לחיל-האוויר.

בשנות החמישים, כשאל-על הפעילה מטוסים שרכשה בארה”ב (סקיימסטר וקומנדו), אימצה לה את הנוהג האמריקאי דאז של צביעת סימני הרישום אנכית לאורך זנב המטוס. בצילום נראה קומנדו 4X-ALC בשדה-התעופה של אילת. שימו לב לסמל הקטן של ארקיע על החרטום לפני המדחף. היה זה בתקופה שארקיע חכרה מטוסי קומנדו מאל-על להטסת נוסעים לאילת, טרם רכישתם של מטוסי דקוטה יעודיים.

רישום דאונים

מאז תחילת הפעילות התעופתית בארד-ישראל, עוד בתקופת המנדט, היה לדאונים חלק נכבד בהתפתחות הדרכת הטיס, והקניית מושגים ראשונים בדאייה לחניכי קלוב התעופה. באורח מוזר לא בוצע רישום סדיר של דאונים אלה, ורק בשנת 1956 הוחל ברישום דאונים וגילשונים בישראל. בשיטה הראשונה, שהייתה בשימוש מיולי 1956 ,עד דצמבר 1962, סומנו הדאונים בשתי קבוצות, דאונים חד-מושביים סומנו מ-4X-101 ,עד 108-4X ודאונים דו-מושביים מ- 4X-201 עד 4X-204.

הדאון הראשון שנשא על גופו את הסימון 4X– שפאץ-55 וצולם בזמנו באחד ממחנות הדאייה שנערכו בסוף שנות החמישים בשדה-התעופה מחניים ליד ראש-פינה, ואילו הדאון מדגם סלינגסבי קירבי-קאדט מייצג את מרבית הדאונים הדו-מושביים שנרשמו בסדרה זו. כל הדאונים שסומנו במספרים, נרשמו מחדש בסדרה 4X-G בדצמבר 1962. הדאון פריפקט 4X-GFC היה הראשון שנרשם בסדרת האותיות.

שימוש צבאי בישראל

החוק הבינלאומי, כפי שהוסכם ע”י המדינות החברות בארגון ICAO, מחייב כלי טיס צבאיים הפועלים בנתיבי טיסה בינלאומיים, להשתמש באותיות רישום אזרחיות לצורך הזדהות. ההקפדה על סימון מטוסים הטסים מחוץ לגבולות המדינה בסימן הרישום האזרחי, לא הייתה מלאה אלא החל בשנות החמישים ותחילת שנות השישים.

מעניין לציין בהקשר זה, כי מטוסי הנוראטלאס, שהיוו את שדרת מטוסי התובלה בין השנים 1975-1960 היו מסומנים עד מלחמת יום-כיפור אך ורק בסימני הרישום האזרחיים, כשבמספרי הזנב הצבאיים שלהם לא נעשה כלל שימוש. הצילום של 4X-FAC בשדה-התעופה לונדון-גייטוויק בשנת 1963 ממחיש עובדה מעניינת וחריגה זו.

למעשה, לכל מטוס בשירות החיל, מפייפר ועד 15-F הוקצו אותיות רישום אזרחיות, אלה חרוטות על לוחית מתכת קטנה בתוך תא הטייס, אך רק מטוסי התובלה נשאו על גופם חיצונית את סימני הרישום האזרחיים בעת שירותם. חריג מעניין נוסף בהקשר זה הם שני מטוסי התצפית ואיסוף המודיעין מסוג מוהוק שפעלו בחיל משנת 1974 ועד 1982 ושסומנו חיצונית ב-×4 (ראה צילום 4X-JRB במסדר כנפיים בחצרים בתחילת שנות השמונים).

בשנות החמישים והשישים, היה גם מקובל לסמן באותיות 4X מטוסים צבאיים שהועברו ארצה בטיסה,אך לא בהכרח באותיות, אלא לפעמים במספרי הזנב, בצירוף 4X בצילומים המלווים כתבה זו הבאתי שלוש דוגמאות בולטות, האחת של מטוס מוסקיטו מס’ 90 שבנוסף למספרו נשא גם את האותיות 4XFDG ללא מקף בין אותיות הלאום לרישום השנייה, גם כן מוסקיטו FB-6, שבנוסף למספרו 3186 הוצמד לו 4X (שימו לב ל-X בגודל לא סטנדרטי), והאותיות IDFAF (Israeli Defense Force Air Force) שני המטוסים נרכשו בבריטניה והועברו משם ארצה בטיסה.

הדוגמא השלישית הוא אורגן מס’ 5642 (מספר יצרן 378) הנראה כאן בבסיס חצור זמן קצר לאחר נחיתתו באפריל 1956,כשהוא נושא אותיות אזרחיות 4X-FRB (שימו לב לנקודות המפרידות בין ה-4 ל-X ולרווחים הגדולים, והמאוד בלתי שגרתיים בין האותיות).

לאורך השנים הרבה חיל-האוויר לסמן את מטוסיו באורח לא סטנדרטי. כך למשל על הדקוטה 4X-FAA (ראשון מטוסי התובלה הצבאיים שסומן ב-×4) הושמט סימן הלאום ומופיעות רק שלושת אותיות הרישום. אגב,סדרה זו הייתה בשימוש טייסת הדקוטות עד מבצע קדש, במהלכו סומנו כך מטוסי הנוראטלאס, ואולם לקראת סוף שנות החמישים, וקליטת מטוסי נוראטלאס נוספים בטייסת, הועברה הסדרה כולה לשימוש מטוסי הנוראטלאס, ולמטוסי הדקוטה הוקצתה סדרה חדשה של אותיות. מעניין לציין בהקשר זה כי הפעם האחת והיחידה, בה נרשם מטוס צבאי בפנקס כלי הטיס האזרחיים הייתה בשנת 1957, כאשר דקוטה 4X-FAK שנרכשה מעודפי ה- RAF בשנת 1950, נרשמה על שם חברת אלשם“ שהייתה שייכת למשרד הבטחון. מטוס זה הופעל באוגנדה בין השנים 1965 ל- 1976, וחזר לשרת בחיל-האוויר, אלא שאז כבר סומן בסדרת האותיות החדשה של הדקוטות כ- 4X-FNW.

מסיבות שאינן ברורות, היו מטוסים שנשאו אותיות רישום שונות לאורך שנות שירותם בחיל-האוויר,לעיתים עד שלוש אותיות שונות לאותו מטוס! – אם בשנות החמישים והשישים הקפידו להקצות סדרות שלמות לסוגי מטוסים ספציפיים, הרי שמשנות השבעים, אם מסיבות של בטחון שדה, ואם מסיבות של חוסר תשומת לב, ההקצאה הייתה “מכל הבא ליד“, וניתן היה למצוא למשל, את אותה סדרת אותיות בו זמנית בשימוש מטוסי דורניר, יסעור או בל 205 .

לעיתים הוקצו אותיות אזרחיות למטוסים שהיו מיועדים לחיל האויר,אך עברו קודם לכן בתעשיה האוירית לצרכי הדגמה שיפוץ או הסבה. במקרה אחד,כפי שניתן לראות בצילום של פוגה 4X-FDA,הוקצו אותיות אזרחיות מהסיבה הפשוטה,שגם אם נשא המטוס את סמלי חיל האויר,הרי לא היה כלל שייך לחיל,ולכן לא קיבל הקצאה של מספר זנב צבאי.הפוגה בה מדובר,היתה מתוצרת צרפת (עם משקף אחורי מקורי) והגיעה ארצה באוקטובר 1958 להדגמה,לפני קבלת ההחלטה הסופית על רכישת המטוס ופתיחת קו יצור בארץ.שימו לב לדגלונים הקטנים של ישראל מעל ומתחת למייצבי הכיוון.המקרה השני הוא סיפור הבאתם של מטוסי ה”ענק”,בואינג 377 סטרטוקרוזר, מארה”ב לישראל.המטוסים שהופעלו במקור ע”י חברת פאן אמריקן,סומנו לצורך טיסת ההעברה בסימנים צבאיים (ראה צילום של 4X-AOF) היות וחיל האויר היה הרוכש,ואולם חלפו שנתיים עד לקליטתם המבצעית בחיל, ובתקופה זו נדרשו לבצע טיסות ניסוי במסגרת התעשיה האוירית,לכן סומנו עם הגיעם ארצה באותיות אזרחיות למהדרין,

חובבי התעופה בארץ שמו לב בוודאי שהוסרו אותיות הרישום האזרחיות מזנבם של מטוסי חיל האויר.הדבר אינו נובע מחיסכון בפחיות צבע, וגם לא מסיבות של “סודיות”,אלא מסיבות הרבה יותר מעשיות. כפי שכבר ציינו, התעשיה האוירית היתה ועודנה שותפה בכירה וחשובה לח”א. טייסי אגף ניסויי הטיסה שלה,כולם אזרחים, מרבים להטיס מטוסים צבאיים, ברובם מטוסי ח”א,אך גם מטוסי חילות אויר זרים הנמסרים לה לשיפוץ,השבחה או הסבה.

ב-4 ביולי 94, בעת ביצוע טיסת ניסוי במטוס בואינג 707 של ח”א זר,נבחנה פעולת הורדה ידנית של כן הנסע הימני של המטוס ע”י מהנדס טייס של ח”א הזר, ובמהלכה נתקע כן הנסע ללא יכולת לכנסו או להורידו.בעזרת טייס המשנה מנחם שמול,איש התעשיה האוירית (מי שהיה טייס הניסוי הראשי של פרוייקט הלביא) הונחת הבואינג בשלום בנתב”ג על כן הנסע השמאלי וגלגל החרטום בלבד. בעת ביצוע הטיסה נשא המטוס סימני רישום אזרחיים מהסדרה שהוקצתה לטייסת הבואינג של חיל האויר הישראלי. בעקבות התאונה נפתחה חקירה מטעם מנהל התעופה האזרחית, ובמהלכה התברר כי התעשיה האוירית נהגה מזה שנים רבות לסמן מטוסים,הן צבאיים והן אזרחיים, בסימני רישום אזרחיים, מהסדרות שהוקצו לשימוש חיל האויר הישראלי,בעת ביצוע טיסות ניסוי או העברה.היות ונעשה שימוש ברישום הישראלי על מטוס שאינו ישראלי כלל,ראה בכך מנהל התעופה פגם,ודרש ממתע”א להימנע משימוש באותיות אזרחיות/צבאיות במטוסים שאינם מטוסי חיל האויר הישראלי. כמו כן נדרש חיל האויר להפסיק את השימוש באותיות רישום אזרחיות למטוסיו