הנה כאן לפנינו טייסת מאה ואחת
הותיקה בטייסות הקרב מאז מלחמת הקוממיות,
בכל המלחמות היתה פעילה מבצעית,
פרצה בסערה לכל משימה אוירית, יבשתית וימית,
רקמה עם טייסיה הסטוריה יחודית.
הטייסת הזו ענקית בביצועים, דבר המאפשר לנו להיות רגועים.
האדם הוא הכוח המניע את המטוסים,
שבכל דור מוחלפים בחדשים.
האדם הוא בעל התושיה הגוברת על כל המכשולים,
הוא מנצל את החוכמה שיכולה לגבהים.
הוא יודע להתגבר על המכ”ם והתרגילים,
הוא הרוח הלוחמת אשר בפניה אנו את הכובע מסירים.
הוא הרוח אשר אותה ירשנו מימי אבות,
הוא הרוח שטסה עימנו לקרבות.
בלילה סוער וברקים, בימים חמים וקשים,
זו הרוח שלקושי ולעומס הוא לא נכנע,
זו הרוח שמובילה לכל נתיב שלא נודע,
זו הרוח שמובילה לקידמה ותחבולות מלחמה,
על מנת ליצור הרתעה ולנצח בכל קרב ומלחמה.
זו הרוח אשר הורשנו לבאים אחרינו,
טייסת מאה ואחת היא אבן הפינה של חיינו.
כי מי ששומר על גבולות המדינה,
זו הזרוע האוירית הכבירה.
את כל זאת עשית אתה, המפקד הלוחם,
בכל המלחמות מאז קום המדינה.
הבט בהישגים וראה את מיטב שנותיך,
אם נדמה לך כי דורך נחלש מהמעמסה,
קום והבט סביבך,קום וראה את המדינה.
קום וראה את חיל האויר האדיר,
וטייסיו הטסים בכל מזג אויר.
ראה את מכונת המלחמה,
נושמת, מתפתחת תוך כדי בקרה ושליטה.
קום וראה את אשר יצרת אתה, הטיס והלוחם,
ואתה המתחזק, האדם.
באמונה כזאת, במסירות כזאת ובאהבה,
לשרת היטב את המדינה.
לכם ממשיכי דור הקוממיות, היו ברוכים,
כי כוח רב במנגינה הזאת בשחקים,
ששרה ושומרת על שמים נקיים.
הטייסת שרה את המנגינה ביום חגה,
ומסכמת עשרים שנות טיסה פעילה.
המנגינה שלנו אינה נגמרת וכבר שיר חדש,
על ידי דור ההמשך מוקדש.