לאחר שהתפרסם באתר סיפורו של מיכה הרפז , קיבלנו תגובה מרס”ן (דימ’) מיכאל זיו:
היה לי הכבוד והעונג להימנות על מערך הל”א בכנף 1. התגייסתי ב-1976 והגעתי לכנף ב-1977, מילאתי מגוון של תפקידים מטכנאי לר”צ, מ”ע ובסופו של דבר בתחילת שנות ה-90 גם מפקד הגף.
כטכנאים צעירים ישבנו ערבים שלמים ושתינו בשקיקה את מורשת הקרב של המחלקה ושלל הסיפורים והמעללים מאנשי המילואים שהיו חלק ממערך הל”א בתחילת דרכו בכנף 1.
שתי אנקדוטות, אחת מתקופתו של מיכה שסופרה על ידי אנשי המילואים, ואחת שנים רבות אחרי שקשורות זו בזו.
במהלך מלחמת יום כיפור נערכה גיחת ל”א – “יבלת”, על ידי סקייהוקים של טייסת 110. במהלך הגיחה הודיע הבקר לטייסים שיש מטוסי אוייב במגמת תקיפה לכיוונם. טייסי העייטים הכבדים והאיטיים השליכו את הפודים, ופנו חזרה לכיוון רמת דוד. בדיעבד התברר שהיתה זו רביעיית מירז’ים שחזרו מעומק סוריה לשטח ישראל, וכך “התאדו” להם ארבעה מארזי “יבלת”. מאז הוחלט בח”א שאין משליכים יותר מארזי ל”א, וכדי להבטיח זאת, לא מוציאים את פין הבטחון בנושא הפצצות/מארז לפני יציאה לטיסה, כדי שגם עם הטייס לוחץ “פאניק” (כפתור השלכה בחירום) המארז לא מושלך.
שנים רבות אחרי, כאשר מארזי ה”יבלת” מאוחסנים בסככת המחלקה כ”קוץ ב…” ומהווים מטרד ומטלה בכל מסדר המפקד, הגיע הנחייה לגרוט את ארבעת הפודים הקיימים. המשמעות, להזמין טרקטור ומכבש כבישים מיחידת בינוי, ולכתוש את המארזים. הדבר כנראה נודע בדרך זו או אחרת לטרנר מנהל מוזיאון חיל האוויר בחצרים, אשר דרש לבטל מידית את ההוראה, ולשלוח אליו למוזיאון את המארזים. כיאה למצוינות ולמקצוענות של המחלקה, זימנתי איש מילואים בכיר ומקצועי מאותה תקופה, רס”ר (מיל.) הרצל מתיתיהו, כדי לשלוח את הפודים בצורה המכובדת ביותר שניתן.
במהלך השיפוץ ושיפור פני ה”יבלת” החלטנו גם להפעיל אותה על ידי אלתורים של חיבורי חשמל והאלקטרוניקה. להפתעתנו הפוד פעל ויותר מכך, התדרים היו “בול” כנדרש בתחום התדרים המבצעיים דאז. כמו כן, הפעלנו את הפוד באוויר החופשי בתוך המחלקה, כאשר אנו ישובים עליו. כיבינו את כל הפלואורסנטים במחלקה, הפעלנו “ON” הרגשנו גל חום שעוטף אותנו, וכל הפלואורסנטים נאורו לחיים והאירו, רק בהשפעת הקרינה מהפוד, וכך שמחים ומאושרים שלחנו את הפודים למוזיאון.
שנים מאוחר יותר ביקרתי במוזיאון, חלפתי על פני כל התצוגות ולא הבחנתי בפודים. פניתי לאחת המדריכות במקום וביקשתי לראות אותם. לקחה אותי לאיזו פינה במוזיאון וראיתי אותם מלוכלכים ומוזנחים (כמו רוב התצוגות במוזיאון), כואב הלב שכך נעלמת לה תהילת עולם.
