תעלומת הרצח של אל”מ ג’ו אלון ז”ל

יוסף ג’ו פלצ’ק (לימים יוסף אלון) נולד בעין חרוד בשנת 1929. אמו הגרמנייה  ואביו הצ’כי הגיעו לפלשתינה בשנת 1920 כחברי קבוצת ‘חפציבה’, וילדו כאן שני בנים: דוד ויוסף. בשנת 1932, עקב  בעיות בריאות של האם, ואכזבה מסוימת מהסוציאליזם הקיבוצי, חזרה המשפחה ל צ’כיה, לעיירה ברנו. בפרוץ מלחמת העולם השנייה, בהיותו בן 10, נשלחו ג’ו ודוד בן ה-14, בקינדר טרנספורט, שאורגן על-ידי סר ניקולאס וינטון האנגלי, מפראג לאנגליה, שם אומץ ג’ו על-ידי ג’ני וג’ורג’ דוידסון, זוג נוצרים חשוכי ילדים. בתום המלחמה חזר ג’ו לצ’כיה, לחפש את הוריו, שם התבררה לו האמת המרה שהוריו נכלאו בטרזין, ונרצחו באושוויץ בשנת 1944.

ג’ו למד צורפות, ובעקבות חבר הוגו מייזל (לימים מרום), ג’ו הולך למבדקים של גדנ”ע אוויר בצ’כוסלובקיה. ביולי 1948 הוא מתחיל קורס טייס בצ’כוסלובקיה ומסיים אותו בנובמבר אותה שנה.

בפברואר 1949 עלה ג’ו ארצה במסגרת חיל האוויר הישראלי.  בתחילה הוא שרת כמטאורולוג מפני שלא היו די מטוסים, וקורס הטייס שעשה בצ’כיה לא הוכר כהסמכה מלאה.

בגיל 25 הוא פגש את דבורה, שעבדה כאחות בבאר שבע, ומקים איתה משפחה. ג’ו החל את דרכו בטייסת קרב ובשנת 1951 אחרי השלמת קורס מדריכים מונה למדריך בבית הספר לטיסה. 3 שנים אחר-כך כבר היה בין ראשוני הטייסים שהטיסו מטוסי סילון.

ב-1966 מונה למפקד הראשון של בסיס חיל האוויר בחצרים, שהוקם מן היסוד בידיים ישראליות.  בארבע שנות כהונתו גדל הבסיס מ-60 איש ל-3,000 ואנשיו לחמו במלחמת ששת הימים ובהתשה. זו הייתה פסגת שירותו הצבאי של אל”מ ג’ו אלון.

ב-1970 מונה יוסף ג’ו אלון לעוזר הנספח האווירי והימי בשגרירות ישראל בוושינגטון, לשם לקח את אשתו ושלוש בנותיו.

ביום הירצחו, בגיל 44, היה אמור לחזור ארצה בתום תקופת תפקידו בוושינגטון. דבורה  הזעיקה את המשטרה ועדכנה את שגריר ישראל בוושינגטון דאז, שמחה דיניץ. האלוף מרדכי (מוטה) גור שהיה אז הנספח הצבאי בוושינגטון, ששהה שם שאל כמה פעמים: “למה אותו ולא אותי?”

השגריר דיניץ אמר אז בראיון: “אם היו אלה מחבלים שפגעו בו, חשוב שיבינו שלא זו הדרך”. דיניץ היה זהיר שלא לקבוע מי פגע בנספח, למרות שהכול משוכנעים כי אפשר להאמין הפעם להודעה מקהיר, שייחסה למחבלים את הרצח. מנגד, בשגרירות המצרית בוושינגטון טענו כי הרוצחים אינם ערבים.

שלושה חודשים לפני פרוץ מלחמת יום כיפור התנהל בארה”ב מצוד נרחב אחר הרוצח או הרוצחים. נשיא ארה”ב דאז ריצ’רד ניקסון הקצה מטוס נשיאותי כדי להביא את ארונו של ג’ו אלון לישראל. כשהוצא הארון מהמטוס בנתב”ג הגיחו מכיוון מערב ארבעה מטוסי מיראז’. הם חלפו מעל הרחבה. שגריר ישראל לשעבר בוושינגטון יצחק רבין נראה חיוור, עזר ויצמן שהיה בעבר מפקד חיל האוויר היה קפוא.

שר הביטחון דאז, משה דיין, נשאל אם ישראל תנקום את הרצח: “ננסה לחסל את האחראים לטרור. נפגע בהם בכל מקום אפשרי. עשינו, אנו עושים ועוד נעשה כל מה שנוכל. אנו לא נבצע פעולות תגמול, אלא נילחם כדי לחסל את המחבלים”. דיין אמר כי ישראל לא תפגע בשגרירויות של מדינות ערב. “אנו מצפים ומקווים כי המדינות השונות יעשו את כל שניתן כדי למנוע מעשים כאלה, למנוע בהן גם שהייה של אנשים מסוג זה ותומכיהם, כדי שלא יוכלו להכין פעולות כאלה”.

ג’ו אלון הובא למנוחות בבית העלמין בקריית שאול.  היה זה טור ארוך של אזרחים ואנשי צבא, שלכל אחד מהם היה פרק בתולדות חיל האוויר. מפקד חיל האוויר דאז, האלוף בני פלד, ספד: “כושר טיסה גבוה, אומץ לב, אי-ויתור בכל הקשור לרמת טיסה. הוא נלחם כאריה. חיל האוויר לא ינוח ולא ישקוט עד אשר תושלם המלאכה. מרצחיך לא ייצאו נקיים”. הרמטכ”ל, רב אלוף דוד (דדו) אלעזר, ספד לאחר מכן: “ג’ו לא נועד לחיים בניכר. הוא היה טייס בתכונותיו ובנשמתו. ג’ו היה לוחם והוא נפל במלחמה, מלחמה שאין בה מעצורים, מלחמה שלפעמים לא רואים בה את האויב, אבל תמיד יודעים מיהו. ג’ו, נפלת בקרב ואנחנו נמשיך את המלחמה”.

ב-FBI אמרו אז כי יעילות הפעולה של הרוצחים, שלא עזבו את המקום בחריקת גלגלים שהייתה מעוררת תשומת לב, אלא נסעו לאט עד שהתרחקו מהרחוב, מעוררת את ההשערה כי הרוצח היה פושע מקצועי מקומי. ההערכה אז הייתה שהוא נשכר על-ידי גורמים ערבים.

בספר “מי רצח את ג’ו אלון?” מאת פרד ברטון ובתרגום אמיר אורן, שראה אור ב-2010  כותב ברטון, מי שהיה סגן מיוחד ללוחמה בטרור במשרד החוץ האמריקני, כי הרצח בוצע על-ידי אנשי ‘ספטמבר השחור’ והאיש שלחץ על ההדק היה צעיר פלסטיני ממשפחה שמוצאה בגדה המערבית ואשר עברה לגור בלבנון בשנות ה 60′.

הבמאית ליאורה עמיר-ברמץ, ביימה סרט לערוץ הראשון, בשם “מי רצח את אבא?” שעלה לראשונה לשידור ב-2010. בסרט זה היא הציגה גרסה מדהימה. “הסרט טוען שג’ו אלון היה סוכן מוסד פעיל בארצות-הברית ונרצח בגלל שידע משהו שאסור היה לו לדעת”, הסבירה הבמאית. “במסגרת התחקיר המקיף שערכנו, גם אנחנו נתקלנו בחלק גדול מהעדויות והראיות שמביא פרד ברטון בספרו. אין לי דבר נגד ברטון, אולם הטענה שלו כי ג’ו אלון נרצח על-ידי ‘ספטמבר השחור’ אינה נכונה לפי הממצאים בסרט”.

דבורה אלון נפטרה בגיל 68, בטוחה כי סיבת הרצח הייתה שהוא ידע משהו שלא היה אמור לדעת. כל הראיות בתיקי ה -FBI הושמדו, דבר חריג ביותר לארגון ששומר פרטים עוד משנות ה 20 .

מה ידע ג’ון אלון שגרם למותו?

מספר שנים לאחר התחקיר של ליאורה עמיר-ברמץ נפתחו תיקי החקירה שוב. אל בנותיו של ג’ו אלון הגיע בנצי צפוני לוחם הנדסה במלחמת יום כיפור הלום קרב  שהעיד כי מעט לפני המלחמה הוא וחבריו פינו מוקשים לאורך 120 קילומטר בצדי התעלה. קצינים וחברים של בנצי אישרו את עדותו ולא ידעו להסביר למה כמה ימים לפני המלחמה מפנים מוקשים?

נתון זה הצטרף לנתונים אחרים והבנות פנו להיסטוריון אורי מילשטיין שאמר להן “התאוריה אומרת שאנואר סאדאת, משה דיין והנרי קיסינג’ר, הגיעו למסקנה שאם רוצים לפתור את הסכסוך יהודי-ערבי, או לפחות את הסכסוך בן ישראל למצרים, צריך לתת למצרים את תחושת הכבוד, ולתת להם ניצחון קטן. התכנית הייתה לתת למצרים לתקוף, צה”ל צריך להתגונן ‘חלש מאוד’ כדי שלמצרים יהיו הישגים, ואז צה”ל יהפוך את הקערה על פיה, יצלח את התעלה ויכבוש חלקים ממצרים. לאחר כל זאת יבואו האמריקאים ויסלקו את ישראל ממצרים. ה’התערבות’ האמריקאית ביטאה את האינטרס של ארה”ב זה לא רק שלום בן ישראל למצרים, אלא גם לסלק את ברית המועצות ולהחליף אותה כפטרונית של מצרים. אם מצרים תסלק את ישראל מארץ גושן או ממערב לתעלת סואץ הרי שהמצרים יהיו מאושרים שהאמריקאים הצילו אותם, והם יעברו מהצד הסובייטי לצד האמריקאי. בנוסף, הניצחון המצרי על הישראלים בשלב הראשון יחזיר להם את הכבוד ואז יתאפשר ‘לעשות עסקים’. הנרי קיסינג’ר הבהיר למשה דיין  שאם הניצחון המצרי ייגבה את מותם של 500 חיילים ישראלים זה לא נורא – אך הם לא העריכו כי בקרב ייפלו 2500 חיילי צה”ל.

דברים אלו נתמכים גם על ידי אל”מ (במיל’) יעקב אגסי (טייס קרב בחיל האוויר הישראלי אשר פיקד על בסיס רמת דוד בתקופת מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים).

הסופרת נעמי פרנקל מביאה ביסוס להשערה זו, מכיוון אחר לגמרי .

במלחמת יום כיפור בגיל 50 שירתה נעמי כרב-סרן בקומנדו הימי בסיני ובתעלת סואץ . לאחר המלחמה נחשפה לכל הפרוטוקולים הסודיים של הפיקוד הבכיר ושם, היא מציינת, באחד מחילופי הדברים ביניהם, אמר דיין לדדו כי:  “יש הסכם עם קיסינג’ר שאנחנו לא תוקפים את הערבים . אלה ניתן להם פעם לנצח …. “

אל”מ (במיל’) יעקב אגסי בטוח כי ג’ו אלון נרצח לא על ידי בעל נבגד כפי שנרמז או ארגון טרור. לדבריו האמריקאים רצחו אותו בשתיקת המוסד, כי ידע על התוכנית וסירב לשתף אתה פעולה.