בבוקר 28 בפברואר 1966 המריא המטוס הקל משדה התעופה בהרצליה לעבר הים, שם פנה דרומה וטס לכיוון מצרים. מטוסי חיל האוויר שהוזנקו הבחינו כי על חיפוי המנוע נכתב בעברית ובערבית ‘שלום 1’. הטייסים, אשר הכירו את טייס המטוס הקל, ניסו ליצור עמו קשר אך ללא הועיל. בשלב מסוים החליטו לנתק מגע וחזרו לבסיסם. מספר שעות לאחר מכן דווח בחדשות קול ישראל כי מטוסו של אייבי נתן התרסק סמוך לעיר פורט סעיד, ורבים מחבריו הטייסים החלו נאספים להתאבל על מותו.
“הארץ שלנו”
רגעים לפני ‘מותו’ הבחין אייבי נתן כי מיכל הדלק הולך ומתרוקן וברגע האחרון החליט לנחות בשדה התעופה של פורט סעיד. פקחי הטיסה המצריים ההמומים הבינו לאחר דקות ארוכות כי המטוס הגיע מתל אביב, אך הופתעו יותר מבקשתו המוזרה של הטייס “להיפגש עם נאצר”. מושל העיר הוזעק לשדה התעופה ובארץ כבר דיווחו על מותו של אייבי.
המושל החל בסדרת טלפונים עם הבכירים בקהיר וחזר עם ההוראה לתדלק את המטוס ולאשר לו לשוב לישראל. “במידה שישאלו אותנו עליך, נכחיש שהיית כאן, ואתה לא תיתבע לדין בישראל”, הבטיח. אייבי נתן הבהיר כי לא יוכל לחזור שכן הערב יורד ואין באפשרותו לטוס בחושך, לכן העביר את הלילה במגדל הפיקוח המצרי במשחק קלפים עם הפקחים ולמחרת בבוקר יצא נתן על כנפי ‘שלום 1’ חזרה לתל אביב.
“אייבי חי” צעקו במסעדת ‘קליפורניה’ שהיה מקום מפגשם של הטייסים. הקהל רץ לשדה התעופה בהרצליה וכ-1000 איש קיבלו פניו. אייבי נישא על כפיים ברחבי שדה התעופה בשירה רמה ובשמפניה. ניידת משטרה שהמתינה לו במקום תחקרה אותו ושחררה אותו מיד. כשנה לאחר מכן פרצה מלחמת ששת הימים.
הייתה זו טיסתו הראשונה של אייבי נתן במטרה לנסות להשיג שלום או לפחות הידברות בין הצדדים, אך לא האחרונה. ב-28 ביולי 1967 המריא אייבי נתן מניקוסיה, באותו המטוס, ונחת שוב בשדה התעופה בפורט סעיד. גם בפעם זו גורש וחזר לישראל אך הפעם נענש בקנס כספי ושנת מאסר על תנאי. אייבי סירב לשלם את הקנס וישב בכלא 40 יום.
ניסיונו השלישי היה ב-4 ביוני 1969 אז עלה ברומא כנוסע על טיסה מסחרית ונחת בקהיר. הוא נעצר מיד עם נחיתתו בנמל התעופה הבינלאומי של קהיר וגורש בטיסה לאתונה.
אייבי נתן נולד בשנת 1927 באבאדאן שבאיראן למתילדה ויעקב, יהודי תימני שנולד בצנעא והגיע לאיראן במסגרת עבודתו בחברת הנפט האנגלו-איראנית. בלידתו הבחינו כי לאייבי יש כתם לידה מוזר והוריו הביאו מומחית שאמרה להם כי כתם זה הוא סימן כי יגיע לגדולות. אייבי נולד בבית אמיד וכשהיה בן 12 עברה המשפחה למומביי, שם למד בבית הספר היהודי ציוני ע”ש סר יעקב ששון, וכבר בגיל 14 גילה עניין בפוליטיקה ורצון להוביל ולהנהיג. בגיל זה גם זכה במקום הראשון בתחרות נאומים פוליטיים.
בגיל 17 זייף אייבי נתן את גילו והצטרף לחיל האוויר המלכותי הבריטי. כשהחל לעבוד ב’אייר אינדיה’ נודע לו כי מדינת ישראל קמה והיא מחפשת לחיל האוויר הצעיר שלה מתנדבים. כבר למחרת התייצב במשרדי הסוכנות היהודית והציע את שירותיו. הוא עזב מקום עבודה בטוח וטס ללונדון עם כל חסכונותיו – כ-250 פאונד. וכך סיפר: “חשבתי שאבוא לישראל לתרום את חלקי, המלחמה תיגמר תוך שלושה חודשים ואחזור לעבודתי באייר אינדיה”. מלונדון נשלח לפריז וקיבל הוראה להטיס מטוס לצ’כוסלובקיה ומשם לישראל.
אייבי נתן הרגיש תחושת שליחות וגאווה להשתייך לקבוצת מתנדבים ולעזור בהקמת המדינה. זמן קצר לאחר מכן עבר לשרת כטייס קרב בטייסת 103 ברמת דוד. “בסאסא לא היו תותחים נגד מטוסים. הפצצנו את הכפר מגובה 3000 רגל כשאנו חשים בטוחים לגמרי… הסתובבתי בין החורבות וגוויות חרוכות הפזורות בכל מקום. נוכחתי במעשה ההרס, החורבן והמוות שמבצע טייס מפציץ מהאוויר. כעת ראיתי במו עיני מה עוללתי נתקפתי בדיכאון עמוק”, סיפר מאוחר יותר. המשימה הבאה הייתה לעצור את הטור המצרי. אייבי לא הצליח לאתר את המטרה וחשש לזרוק את הפצצות על אזרחים ולכן הפנה אותן לים. באותו יום הסתיימה המלחמה ונכנסה הפסקת האש. אייבי המשיך לשרת בחיל האוויר, הטיס צנחנים והדריך בקורס טייס. מאוחר יותר נשלח לאנגליה להשתלם על מטוס המוסקיטו הראשון של חיל האוויר הישראלי. שאיפתו הייתה להתמנות למפקד טייסת אך לדעתו עובדת היותו עולה חדש פגעה בקידומו והוא בחר לפרוש ולעבור לאל על.
הימים באל על היו ימים טובים עבור אייבי נתן. הוא חש סיפוק כשהטיס מהגרים יהודים מאיראן, מקום הולדתו, לישראל וגם עבד בקו תל-אביב-לונדון-ניו יורק. בזמן זה שכר דירה בלונדון והרבה לבלות בפריז וברומא. בין היתר השתתף בהטסתו ארצה של הנשיא ויצמן מז’נבה ב-28 בספטמבר 1948ץ
הוא היה קפדן מאד בכל הנוגע בבטיחות טיסה, דבר שגרם לעיתים לדחייה של חלק מהטיסות. פעם אחת אף הטיס מטוס ריק כי הצוות היה עייף דבר שיכול היה לסכן את הנוסעים. דברים אלו גרמו למתיחות מול ההנהלה, ובסוף 1958 התפטר מאל על בדרגת קברניט.
בכספי הפיצויים שקיבל הקים יחד עם כמה מחבריו הטייסים, את מסעדת ‘קליפורניה’. המסעדה הייתה צמודה לקפה ‘כסית’ שבה בילתה הגוורדיה הישנה של תל אביב כדוגמת נתן אלתרמן וחבורתו, ואילו ל’קליפורניה’ נהגו להגיע הצעירים של אותה תקופה: אריק לביא, שייקה אופיר, גילה אלמגור ואחרים. המסעדה נחלה הצלחה ואייבי רכש את החלקים של חבריו. תוך זמן קצר נכנס לעסקים נוספים בתל אביב והפך לאיש עשיר ומוכר.
ב’קליפורניה’ הכיר את המלצרית הספרדייה ניבאס. כפי שהעיד היא הייתה אהבת חייו והפכה אותו רגיש לבני אדם ופעיל חברתי. היא חיברה אותו לספרות יפה וציור אך לאחר כשנתיים הסתיים הקשר וניבאס עזבה את הארץ. אייבי נסע אחריה בניסיון להחזיר אותה אבל כשגילה שהיא כבר מאורסת לאחר יצא לטיול של שנתיים במדינות סקנדינביה.
שנים רבות מחייו ומהונו הקדיש אייבי נתן לעזרה והצלה: הוא העניק מלגות לסטודנטים באוניברסיטת תל אביב ע”ש חבריו הטייסים שנפלו במלחמת העצמאות. הוא תמך בשחקני תיאטרון נזקקים וסייע כספית למשפחות במצוקה. בשנת 1966 סייע לפליטי הבצורת בחבל ביהאר שבהודו שם חילק 10 טון תירס ל-35 כפרים. ב-1968 ייסד את ‘הקרן למען ילדי ביאפרה’ שערכה מגבית לרכישת מזון בעקבות האסון ההומניטארי. ב-1976 סייע לניצולי רעידת האדמה בגואטמלה. ב-1979 ערך מבצע לחלוקת מזון בקמבודיה בעקבות רצח העם במדינה וב-1985 הקים מחנות אוהלים באתיופיה בעקבות הבצורת הקשה. באותה שנה, אחרי רעידת האדמה בקולומביה, הקים בית חרושת לייצור לבנים לשיקום הבתים, ובאמצע שנות התשעים, סייע בהקמת מחנות לפליטים בזאיר וברואנדה. בישראל ערך מבצעים הומניטריים כגון אספקת תנורים לקשישים ותכנון כפר גמילה מסמים. בתחילת 1980 הקים את ארגון ‘המלאכים של אייבי’ – ארגון התנדבותי לעזרה הדדית ובאוגוסט הקים את ‘קרן שיבה טובה’ שחילקה בגדים ומוצרים ביתיים לקשישים נזקקים. בסוף אותה שנה הקים לובי חברתי למען הקשישים וקיבל על כך פרס מטעם הכנסת. במרץ 1981 תרם להקמת מחלקת יולדות ומימן שיפוץ בתי קשישים בתל אביב. בינואר 1991 רכש מזון ו-50 אלף בקבוקי מים מינרליים עבור הכורדים בצפון עירק שנמלטו להרים מאימת צדאם חוסיין. ב-1992 טס לסומליה והקים מחנה ל-35 אלף פליטים. וזוהי רשימה חלקית בלבד…
“אני נותן איפה שבן אדם נזקק ולא אכפת לי איפה”, אמר. “לפני שאתן לבת שלי פרוסת עוגה, אם על ידה יש ילד או ילדה באיזשהו מקום בעולם, אפילו אסקימוסי שאין לו לחם, אז לפני שאני אתן לה את העוגה, אני אדאג שהילד יקבל את הלחם”.
גם בתחום הפוליטי היה מעורה ופעיל. בינואר 1975 פתח בשביתת רעב על סיפון ספינתו במארסיי, כנגד האלימות ומשלוחי הנשק של המעצמות למזרח התיכון. ב-1978 שבת רעב במשך 45 ימים בדרישה להפסקת הקמת התנחלויות בתקופת המשא ומתן לשלום. בשנות השמונים החל במגעים עם אנשי אש”ף, דבר שהביא לחקיקת חוק נגד מפגשים אלו. למרות החוק המשיך לקיים מפגשים ובשנת 1989 נידון ל-6 חודשי מאסר. בשנת 1991 שבת רעב למשך ארבעים יום כמחאה על תיקון מס’ 2 לפקודת מניעת טרור (‘חוק המפגשים’) שאסר על מפגשים עם אש”ף. הוא המשיך במגעיו עם יאסר ערפאת ואנשיו ובספטמבר 1991 הורשע בעבירה על פקודת מניעת טרור ונידון ל־15 חודשי מאסר. אייבי בחר לא לערער על גזר הדין ונכלא.
למרות פעילותו המגוונת רוב האנשים זוכרים את אייבי נתן בעיקר בזכות ‘ספינת השלום’. ב-1967 החל בהקמת תחנת רדיו לקידום השלום במזרח התיכון שנקראה ‘קול השלום’ (The Voice of Peace). האוניה התמקמה כ-25 ק”מ מול חופי ישראל ומ-1973 ועד אוקטובר 1993 שידרה ממימי הים התיכון מסרים של אהבה ושלום. ההכנסות מהפרסומות ששודרו סייעו במימון חלק גדול ממבצעי ההצלה והעזרה שלו. ב- 1975 ניסה כאקט של שלום לעבור עם הספינה בתעלת סואץ שנפתחה מחדש, אך המצרים לא אישרו לו.
בשנת 1997, בעת תחילת כתיבת זיכרונותיו בוושינגטון, קיבל שבץ מוחי כשבתו שרונה לצדו. לאייבי יש בת נוספת, יסמין פיינגולד, מי שהייתה בעבר אלופת ישראל בחתירה ועלתה לכותרות כשכמעט טבעה בירקון ב–2009 (אייבי הכיר את אמה כשעבדה על ספינת השלום).
אמנם מגיד עתידות הודי אמר לו שיחיה עד גיל 67, אך ב־27 באוגוסט 2008 נפטר אייבי נתן כשהוא בן 81. האיש שדאג לכל כך הרבה אנשים מת חסר כל, כשחלומו לאחווה ושלום נותר חלום רחוק. עשר השנים האחרונות שבהן היה משותק, חולה מאוד, עני ובודד הן סיום טראגי לחייו של אדם שלחם עבור השלום ועבור החברה. לפני מותו שאלו אותו מה ירצה שייכתב על מצבתו והוא ענה: “ניסיתי”, וכך היה.
יונתן גפן חברו כתב עליו את השיר ‘דון קישוט’ ששר אריק איינשטיין. הוא מוזכר גם בשירים ‘עוד יהיה’ ו’היה לנו טוב נהיה לנו רע’ בביצועו של איינשטיין:
הנה אייבי נתן, על האוניה / הוא מפליג, לתוך החשכה / יא חביבי אייבי, בהצלחה לך / יש עמוק בלב תפילה אחת גדולה / עוד יהיה, עוד יהיה / עוד יבוא שלום עלינו / עוד יהיה! עוד יהיה…
המטוס שעליו טס למצרים יצא משימוש והועבר לתצוגה בפארק הלאומי ברמת גן. בשנת 1972 הועלה באש על ידי נערים פרחחים ונשרף כליל. האוניה הוטבעה בהוראתו של אייבי ושנים מקומה לא היה ידוע, בשנת 2016 אותרה האוניה כ-16 ק”מ מערבית לחוף פלמחים.
תודה לעורכת :Carmit Avivi
לא יאומן כמה שהשכיחו ולא כיבדו את זכרו בישראל. איש יקר.
מדהים. תודה על הכתבה המיוחדת על איש מיוחד.