ב-23 באפריל 1948, לאחר ששליחי הסוכנות היהודית באירופה שעסקו ברכש מטוסים וציוד עבור המדינה שבדרך, איתרו אפשרות לרכוש מטוסי קרב מתוצרת צ’כוסלובקיה, נחתם חוזה בין הסוכנות היהודית בארץ ישראל לבין ממשלת צ’כוסלובקיה לרכישת עשרה מטוסי מסרשמידט (מטוס קרב גרמני ממלחמת העולם השנייה בייצור צ’כי בשם אוויה-199).
המחיר היה גבוה ביותר, כ-180,000 דולר למטוס, אולם צורך השעה דחק בשליחי היישוב היהודי להצטייד בכל מה שניתן. חוזה הרכישה כלל הכשרה קצרה לטייסים וטכנאים.

בתחילת חודש מאי 1948, התעצמו הקרבות ברחבי הארץ בין ערביי ארץ ישראל לבין נקודות ישוב של יהודים. בכל ישובי הנגב החמיר המצב הביטחוני, בכפר דרום שליד עזה נלחמו התושבים על קיומם בכוח של חיל המשלוח המצרי ובו לוחמים של ארגון האחים המוסלמים. בגליל נלחמו הישובים רמות נפתלי, מנרה, יחיעם, בית קשת ואחרים, בצבא ההצלה של קאוקג’י. ישובי גוש עציון עמדו בגבורה בהתקפות כוחות הלגיון הירדני וב-14 במאי נפלו ישובי הגוש לאחר ימים של מלחמה נואשת. כוחות הפלמ”ח נלחמו על פריצת הדרך לירושלים הנצורה.
ב-6 במאי 1948 יצאו לצ’כוסלובקיה עשרה טייסים בפיקודו של פנחס בן-פורת לקורס ההסבה הראשון למטוסי קרב. בקבוצה היו מרדכי (מודי) אלון, עזר ויצמן, אדי כהן, רובי רובינפלד, לו לנארט, יצחק הננסון, יעקב בן-חיים, נחמן המאירי, סנדי ג’ייקובס, ומישה קנר. ב-10 במאי החלו הטייסים באימוניהם, אולם עקב המצב הביטחוני בארץ חזרו הוותיקים שבהם, עזר ויצמן, אדי כהן, לו לנארט ומודי אלון לארץ.
ב-12 במאי 1948, פוצצה פלוגה ב’ מגדוד 53 של חטיבת גבעתי, את גשר אשדוד, כדי לעכב את כוחות חיל המשלוח המצרי, ובליל ה-15 במאי, חצה כוח גדול של לוחמים, ביניהם חיילי האחים המוסלמים, את קו הגבול בין ארץ ישראל למצרים באזור רפיח והחל מתקדם על ציר החוף בדרכו לכיבוש תל אביב. ב-29 במאי נכנס הכוח המצרי לאשדוד והמשיך צפונה כשלושה קילומטרים עד שנעצר בגשר אשדוד (ג’סר אסדוד) המפוצץ.
כל עוד לא חוסל הכוח המצרי באשדוד, היה מקום לחשוש שימשיך בדרכו לעבר תל אביב. לפיכך החליט המטה הכללי להכות את הטור המשוריין מכת מחץ. מח”ט גבעתי שאול אבידן הופיע בשדה התעופה עקרון, והסביר כי בין הטור המצרי לתל אביב חוצצות רק שתי פלוגות של גבעתי וחיוני לתקוף את כוח האויב ולעצור אותם, אחרת יגיעו המצרים תוך יומיים לתל אביב.
למחרת הכרזת המדינה, ב-15 במאי 1948, הותקף שדה דב בתל אביב ע”י מטוסי ספיטפייר מצריים. באותה תקופה הייתה למצרים עליונות אווירית מוחלטת, לרשותם עמדו, בין היתר כ-40 מטוסי ספיטפייר חדשים לחלוטין אותם קיבלו מהבריטים. בשל כך נהגו המצרים לבצע תקיפות אוויר-קרקע בשאננות מוחלטת. הם נהגו להגיע בגובה של 3,000 רגל, להטיל את הפצצות, ואחר כך לצלוף בתותחים. באחת התקיפות על בסיס עקרון פגעו באחד משני ההאנגרים של טייסת הקרב הראשונה, למרבה המזל היו מטוסי המסרשמידט בהאנגר השני, וההאנגר שנפגע היה ריק.

(באדיבות יעלי רוף)
משימת התקיפה הראשונה של מטוסי הקרב החדשים נועדה להיות תקיפת שדה התעופה באל-עריש שבצפון סיני, בכוונה לפגוע במספר רב של ספיטפיירים מצריים על הקרקע. משם הגיעו מטוסי האויב לתקיפה בשטח ישראל כמעט יום-יום, וכך לצמצם את הפער ביחסי הכוחות. אולם עקב הצורך הדחוף לעצור את התקדמות הכוח המצרי בדרכו צפונה על ציר החוף אל תל-אביב, הוחלט לתקוף בהקדם האפשרי את האויב במטוסי הקרב החדשים.
ב-29 במאי מונה מודי אלון לפקד על טייסת הקרב הראשונה (101) של חיל האוויר הישראלי, ויצא באותו יום לפנות ערב לתקיפה אווירית על הטור המצרי. בתקיפה זו השתתפו ארבעת המטוסים הראשונים של טייסת הקרב הצעירה, שעד אז עצם קיומם של מטוסי קרב ישראליים היה בגדר סוד. היה זה המבצע הראשון ולמעשה הטיסה המבצעית הראשונה של מטוסי קרב במדינה החדשה.
לו לנארט, טייס מח”ל בעל ניסיון קרבי עשיר כטייס קרב , נבחר להוביל את רביעיית המטוסים, ואתו הטייסים מודי אלון, אדי כהן ועזר ויצמן, כולם בעלי ניסיון טיסה במלחמת העולם השנייה.

בשעה 18:00 יצאו המטוסים מתוך ההאנגר בעקרון בו הורכבו, והמריאו למשימת התקיפה מבלי שנערכה בהם טיסת מבחן או ניסוי ירי במקלעים ותותחים. כל מטוס נשא שתי פצצות בנות 70 ק”ג, תלויות אחת על כל כנף, ותחמושת למקלע 13 מ”מ ושני תותחים 20 מ”מ שהיו מותקנים בפודים חיצוניים בכנפיים. לאחר טיסה קצרה זיהה המוביל את ריכוזי הרכב והחיילים ליד אשדוד והמטוסים נכנסו לתקיפה כשהם נתקלים באש עזה מן הכוח המותקף.

הופעת מטוסי קרב שהפציצו את ריכוזי החטיבה המצרית הפתיע את הפיקוד המצרי. בתשדורת שנקלטה נשמע מפקד הכוח מדווח למפקדה בעזה כי הוא מותקף ע”י מטוסים. התקיפה גרמה לנזק מועט, חלק מהתותחים של המטוסים חדלו לפעול עקב תקלות, מטוס אחד הופל לאחר שנפגע באש נ”מ וטייסו אדי כהן נספה.
למרות התוצאות הצנועות של ההפצצה, היה האפקט הפסיכולוגי של התקפת מטוסי הקרב הישראליים גדול, וצליחת הוואדי התעכבה. כוחות החי”ר ניצלו את ההלם המצרי, התקיפו את הטור במסגרת מבצע “פלשת”, והביאו לידי כך שהפיקוד המצרי יחליט לעבור מהתקפה למגננה ולא יתקדם צפונה. הגשר בו נבלם הטור המצרי נקרא גשר “עד הלום” לזכר מבצע זה.
התאריך 29 במאי 1948 הוא יום הולדתו של מערך מטוסי הקרב של חיל האוויר, והוא גם יום הולדתה של טייסת 101 שצמחה והתפתחה מארבעה מטוסים ישנים ששרדו את מלחמת העולם השנייה, אל טייסת מטוסי קרב מהחדישים בעולם.

טייסת 101 היא בעלת שיא עולמי של הפלת מטוסי אויב סילוניים. טייסיה בעלי הישגים הטובים בעולם בקרבות אוויר – עידן שתם ונעלם לפני שנים רבות, עם הופעת טילי אוויר-אוויר מדויקים המשוגרים אל המטרה ממרחק של עשרות קילומטרים.
זכיתי לטוס בטייסת 101 במטוסי “מיסטר” ו”מיראז” משנת 1957 במשך 25 שנים ולפקד על הטייסת במשך שלוש שנים (1967-1970) במהלך מלחמת ההתשה.

האויה S-199 היה כאילו פיתוח של ה BF-109G/K הגרמני. למעשה זה היה מטוס נחות לאין שיעור בהרבה מאפיינים. בזמנו כתבתי בדף מלחמת העולם השנייה באוויר את הפוסט הבא שעניינו ***ה S-199 לעומת BF-109 G : הבדלים טכניים ומתכון לצרות ***. למי שרוצה להרחיב על כך ניתן לקרוא את הפוסט הבא: https://www.facebook.com/share/p/JiTE3EuwXdwJwik5/