תוספות: אבינעם מיסניקוב
ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים ביצעו מטוסי הפוגה החמושים של טייסת 147 בין היתר גיחות תקיפה בחזית המצרית. לפנות ערב, כאשר החזית המצרית יצאה מרדיוס הפעולה של הפוגות עקב התקדמות כוחות צה”ל, הוכנסו שלוש רביעיות מטוסי פוגה לחזית הירדנית. אחת מהן גילתה את חטיבת התגבורת הירדנית מס. 60 ליד מעלה אדומים, תקפה אותה, ומנעה ממנה להגיע לירושלים כדי להתערב שם בקרבות הקשים והמכריעים בעיר העתיקה ובגבעת התחמושת. תקיפות נוספות על השיירה ביצעו מטוסי הווטור של טייסת 110.
באחת מגיחות התקיפה על השיירה הירדנית, נפגע מטוסו של סרן שבתאי בן אהרון באש מן הקרקע. לאחר הפגיעה הצליח לקפוץ ממטוסו ולפרוש את המצנח (במטוס הפוגה לא מותקן מושב מפלט), ובכך היה לטייס היחיד שהצליח לצנוח ממטוס פוגה פגוע במלחמה. אולם בהגיעו אל הקרקע נתפס על ידי חיילים ירדניים שרגמו אותו באבנים ושרפו את גופתו.

החיפוש
עם היוודע הידיעה על נטישתו של בו אהרון, הוזנק בשעה 18:15 צוות הכוננות מטייסת 124 בבסיס תל-נוף במסוק הבודד שהושאר בבסיס לצורך חילוץ טייסים נוטשים. הקברניט יהודה פרי, טייס המשנה פדו ואיתם מכונאי מוטס ורופא עלו למסוק. פרי קיבל פרטים מהבקר שהפנה אותם לחילוץ הטייס שנטש. מטוסי קרב השגיחו כל העת על מקום הנטישה וצלפו באויב המתקרב.
סיפר פרי: “עלינו לירושלים וירדנו לעמק שבין מטה משקיפי האו”ם לבין הר-הצופים. כאן פגשנו בירי נ”מ שנפסק רק כשירדנו לגובה נמוך בתוך אחד מהערוצים, כאשר הכיוון היה מזרחה. לאחר מספר דקות שינינו כיוון לצפון לאחר שלא הצלחנו להקים קשר עם הסימנים שנתנו לנו הבקר ומטוסי התקיפה. טסנו צפונה ובהדרכת אחד הטייסים שפטרלו בסביבה, הגענו למקום וזיהינו תחילה את המטוס הבוער על הגבעה, ואח”כ גם את מצנח הטייס שהיה מונח בצידי הוואדי. מטוס הפוגה נמצא כקילומטר צפונית לכביש ירושלים-יריחו והמצנח כקילומטר מהכביש וכ-800 מטר ממחנה אוהלים קטן. דרומית לכביש נמצאו מחנות ומתחם צבאי. מוביל מטוסי המיראז’ ביקש מקברניט המסוק לפנות את השטח ביצעו מספר יעפי צליפה על המחנה ועל המאהל הבדואי.
“במעבר נמוך ואיטי מעל הנקודה נראה המצנח שלם והחגורות משוחררות, היה לנו יסוד להניח שהטייס חי ובקרבת מקום,” המשיך פרי לתאר את האירוע, “עברנו מספר פעמים מעל המטוס והמצנח, והחלטנו להסתכן עד שנמצא את הטייס. מסביב ירו עלינו מנשק קל ומקלעים, קשה היה לזהות את מקור היריות, מטוסי הקרב חגו מעל, ואנחנו סיירנו בכל וואדי סרקנו כל ערוץ אפשרי למחבוא.

התפוצצויות פגזי הנ”מ בהקו בחשיכה ההולכת ומתקרבת. כעבור כ-20 דקות הנחנו שהטייס לא בשטח, או שאינו יכול להתגלות לנו. נתבקשנו לחזור וטסנו צפונה כדי למצוא קניון עמוק, ודרכו להגיע לירושלים. מכיוון שהיה ברור שחזרה בנתיב בו עשינו את הדרך הלוך, תחשוף אותם בשנית לאש הנ”מ הירדני.”
הצוות בחר נתיב אחר שעובר דרך וואדי קלט. הם טסו מערבה תוך מעבר מדי פעם מעל כוחות ירדניים שפתחו עליהם באש. אחד מהפגזים התפוצץ בקרבת המסוק והזיז את הטייסים מכסאותיהם, והחל נודף ריח של שמן שרוף. המכונאי המוטס הציע לנחות בירושלים כדי לבדוק את המסוק, אך פרי החליט להמשיך אל הבסיס מכיוון שלא נדלקו נורות אזהרה. לאחר הנחיתה נמצאו שבע פגיעות בגוף המסוק.
עיטור העוז
ביום ה-5 ביוני 1967 הוזנק סרן יהודה פרי למשימת הצלת טייס שנטש מטוסו בשטח האויב. כשהגיע למקום נורתה עליו אש מהקרקע ומטוסו נפגע. אף-על-פי-כן המשיך לחוג באזור במשך 25 דקות עד שירדה החשכה, בעוד מטוסו חוזר ונפגע פגיעות רבות מנשק קל. טיסה זו ביצע סרן יהודה פרי בתנאים קשים של אור אחרון ובתוך ואדיות. על מעשה זה הוענק לסרן יהודה פרי צל”ש הרמטכ”ל שהומר באפריל 1973 לעיטור העוז ע”י הרמטכ”ל רא”ל דוד אלעזר. |
וכך מסופר באתר עמותת בוגרי יחידה 504:
“למחרת כיבוש חברון במלחמת ששת הימים והקמת בסיס היחידה במקום בפיקודו של סרן יגאל סימון הוא הוזעק ע”י רמ”ח איסוף באמ”נ שהטיל עליו לצאת מיידית למדבר יהודה על מנת למצוא טייס חיל האוויר שנהרג בנוטשו מטוס “פוגה” בעת שתקף חטיבת שריון ירדנית שנעה בציר יריחו-ירושלים. עם קבלת המשימה, הוזעק מקור היחידה, שיח’ שבט הג’אהלין, המתגורר באיזור, ויחד עימו וברכבו, עליו מצויים כלי חפירה, יצאו נציגי היחידה לשטח. בהגיעם לקרבת מוצב ירדני במעלה אדומים המוכר להם מדיווחי מקורות ומתצלומי אוויר, החליט יגאל להיכנס למוצב מסקרנות וכדי להיווכח באיזו מידה דיווחי המקורות היו מדויקים. במוצב נמצאו למעלה מעשר גופות של חיילים ירדניים שנהרגו מתקיפות חיל האוויר כשהן מכוסות בגלי עפר. ליד גדר אבן שהקיפה את המוצב הבחין יגאל בגופת חייל שכוב על פניו ורק קצות נעליו היו גלויים. השיח’ המלווה הזדעק וקרא שזו גופת יהודי כיוון שהשכיבו אותו על פניו, כי חלל מוסלמי לעולם ייקבר כשהוא שכוב על גבו. כשהתחילו לחשוף את הגופה הבחינו בנעליים צה”ליות ובסרבל הטיסה שהיו עליה. עם הגילוי, הוזעק מסוק למקום והתברר כי מדובר בטייס חיל האוויר וקברניט אל-על שבתאי בן אהרון ז”ל אשר הופל ביומה הראשון של המלחמה, ככל הנראה nאש נ.מ. שנורתה מן הקרקע, ונרצח במעשה לינץ’ שעשו בו חיילי המוצב טרם נסיגתם.” שבתאי בן אהרון ז”ל הובא למנוחות בבית הקברות האזרחי בקרית שאול. יהי זכרו ברוך |
שלום אבינועם,
בתקופת מלחמת ששת הימים הייתי עדיין ירושלמי וגרתי ברח’ ממילא, לא הרחק מחומות העיר
העתיקה.
ביום הראשון של המלחמה לפנות ערב, שמעתי רעש של מסוק מתקרב. רצתי למרפסת והספקתי
לראות סיקורסקי 58 חולף נמוך מעל לבית, ממש “גילח” את הבתים. כך המשיך וחלף מעל חומות
העיר העתיקה, כשכל הצבא הירדני באזור יורה ומנסה להפילו.
היה זה המסוק שבכתבה.
במלחמה זו הייתי מילואימניק, ויום-יומיים לאחר מכן היינו קבוצה של מילואימניקים על גג בשכונת
בית וגן הבנויה על רכס, צמודה להר הרצל וצופה על כל העיר מזרחה, עד רכס אוגוסטה ויקטוריה
והר הצופים, ונגלה לעינינו מראה הזוי:
שמיים בכחול עמוק ושמש נעימה ביום ירושלמי אופייני ויחד עם זאת, משמאלנו בהר הרצל, סוללת
תותחי 155 מ”מ, רואים את הירי ולאחר מס’ שניות את הפגיעה בעיר העתיקה. בה בעת, חג מעלינו
מבנה של מטוסי סמב”ד של טייסת 105, צולל ונעלם מעבר לרכס אוגוסטה ויקטוריה, ולאחר מס’
שניות, מיתמר עשן שחור מעבר לרכס מהפגיעה בשיירות הירדניות המנסות לעלות לירושלים.
סוריאליסטי….
דוד