בחרתי לספר על אפיזודה נשכחת בתולדות חיל-האוויר, שהזדמן לי לקחת בה חלק. גיחה במטוס מוהוק OV-1D מתוצרת גרומן ‘(עטלף)’ שבסיומה חוויתי ורטיגו.
המוהוק נולד ויוצר על-ידי חברת גרומן בתחילת שנות ה- 60 . תלו עליו מערכות (SLAR ( Side Looking Airborne Radar איסוף מודיעין טקטי ביניהן מכ”ם אנטנה ענקית התלויה מתחת לגוף המטוס, שולחת קרן מכ”ם צרה ב- 90 מעלות לימין ומסוגלת לגלות כל רכב הנע בשטח במרחק של יותר מ- 100 ק”מ.

מפקד חיל-האוויר, בני פלד, מגיע לביקור עבודה בארצות הברית בשנת 1974, שם מוצג בפניו המטוס ומערכותיו. מח”א, הנושא את הטראומה של הפתעת יום כיפור, מתלהב מהפלא הטכנולוגי. המטוס היה מסוגל לאתר את שיירות הפלישה המצריות והסוריות אילו רק היה אז בידנו… הוא מבקש מיד מהאמריקאים: “תארזו לי שניים כאלה.”
המוהוק מגיע לארץ באוגוסט 197, זוכה לשם העברי ‘עטלף’ ומוצב בטייסת 122. הצוות כלל טייס ונווט/מפעיל מערכת, היושבים זה לצד זה. מול הנווט, במקום בו היו במקור הגאים לטייס משנה, מורכבת ‘מעבדת צילום’ מעופפת. המערכת מפענחת את האותות הנקלטים במכ”ם ומציגה אותן, בשילוב המידע ממערכת ניווט INS מדויקת, על גבי סרט צילום שמפותח בזמן אמיתי. הצוות מדווח בקשר על מטרות חשודות. בהמשך הותקנה גם תקשורת נתונים שהעבירה את התמונה ישירות למוקדי המודיעין.
ראשוני הטייסים והנווטים נשלחו לקורס הסבה ב- Army של צבא ארצות הברית. המדריכים היו טייסים בוגרי מלחמת וייטנאם על מטוסים בעלי הגאים כפולים. אני לא זכיתי לצ’ופר הזה. הוסמכתי על המטוס בארץ כשהתמניתי לסמ”ט ב’ בטייסת 122 בשנת 1976 התוצאות המבצעיות היו מצוינות ובמשך תקופה ממושכת הטייסת ביצעה גיחות צילום רבות לאורך הגבולות, בעיקר בסיני וברמת הגולן.

וחזרה לוורטיגו. זכורה לי היטב גיחה אחת. הזנקה מהבית בערב שבת. מזג אוויר חורפי – סופות רעמים וברקים, חזית קרה מכסה את כל מרכז הארץ. מישהו כנראה חשב שאויבינו ינצלו את המצב להתקפת פתע נוספת. לאורך הגבול השמיים נקיים. מתארגנים ליעף צילום ארוך בגובה 18,000 רגל. הצילום מבהיר לנו, שגם האויב האכזרי מנמנם תחת שמיכות פוך. שום טור שריון לא מתקדם לעבר הגבול.
הגיע הזמן לחזור לנחיתה. הצטרפות לבסיס בהנמכה מפותלת
בין ענני ה- .CB. בהדרגה מתפתח אצלי ורטיגו קשה. חשתי שאני נכנס ל-Barrel Roll כבר הפוך על הגב עם אף למטה ועוד רגע נתקע באדמה… אני נצמד בטירוף לאופק המלאכותי, כמו שלמדנו, מבין שזו מלחמה על החיים. ממש באותו רגע נדלקת נורית אזהרה שלה- INS -הפלטפורמה שמספקת נתונים בין השאר גם לאופק המלאכותי.
עכשיו הדילמה איומה. הרגש אומר שהנה החושים לא מטעים אותי, האופק המלאכותי דפוק והקרקע מתקרבת במהירות. מה עושים, למי להאמין? אני מחליט להקפיא את ההגאים ולא לעשות כלום עד שהנווט בודק בנבכי ה- INS , קורא את קוד השגיאה, בודק בבד”ח ומבשר לי שזו תקלה שולית. אפשר להמשיך לסמוך על האופק המלאכותי.
אולי זה לקח רק כמה שניות, אבל ללא ספק השניות הארוכות בחיי.
העטלף המשיך לטוס בחיל-האוויר עוד מספר שנים. אחד מהשניים נמחה בתאונה (איש לא נפגע.) בהמשך הוחלף במערכות מתקדמות יותר שהותקנו במטוסים אחרים. השם ‘עטלף’ נשמר והועבר למסוק הימי ואנחנו חזרנו להטיס מטוסי תובלה בישרה ואופקית וללא כיסא מפלט.