בהוקרה לסייפן

תום תקופה מסוק עם לב ונשמה מצדיע

1. שמו של יצרן המסוקים הוא אגוסטה-בל (Agusta Bell) ולא אוגוסטה. בוויקיפדיה מסופר על איחוד החברות בל ואגוסטה בשנת 1998, אך אפשר להניח שזהו מידע שגוי או חלקי בלבד, שכן שמות יצרני המסוקים הללו היו ידועים עוד בשנות ה-60 במלחמת וייטנאם, שבה מסוקי אגוסטה-בל 205 "כיכבו", ובוודאי במלחמת יום הכיפורים בשנת 1973 שבה הם כונו "אנפה".
2. מסוקי הסייפן שמשו כמובן בעיקר להטסת אנשים, בעיקר אח"מים, ועובדה זו סייעה לי אישית. אחד מטייסי הסייפן בחיל האוויר היה דאגלס, שאינני זוכר את שם משפחתו. הוא היה בחור יהודי נחמד וקצת ביישן, שעלה ארצה מרודזיה ביוזמתו ובדרבונו של עזר וייצמן, אשר שירת שם בחיל האוויר הבריטי במלחמת העולם השניה, ונשארו לו קשרים הדוקים עם הקהילה היהודית-ציונית שם. דאגלס התגייס לצה"ל, הלך לקורס טיס וסיים בהצלחה. רעייתי ואני הכרנו אותו ואת רעייתו רונית בנסיבות חברתיות, באמצע שנות ה-60, ולאחר-מכן לא ראינו אותם במשך שנים אחדות. במלחמת יום הכיפורים שירתי בגדוד הסיור של אוגדת האלוף אדן (ברן), ובאותה תקופה לא היו טלפונים ניידים לשוחח עם הבית. בחולות סיני נחת בקרבתנו מסוק סייפן, שהטיס את אחד הבכירים. מיהרתי לכתוב על פתק: "מסור בבקשה לדאגלס מהטייסת שלך שיטלפן אל (אשתי) וימסור לה שאני חי ושלם". רצתי אל המסוק שעמד להמריא ומסרתי את הפתק לטייס, שחבש קסדה ולכן לא ראיתי את פניו. הטייס קרא בפתק וצעק "אני דאגלס!". זה היה מפגש מלבב, חיבוקי-נישוקי וכל השאר, והוא טלפן כמובן לאשתי ומסר לה את המסר ממני. אך מאז לא פגשתי עוד את דאגלס, ואם מישהו יודע עליו – אשמח לקבל את המידע.