חיל האויר החליט להצטייד במטוסי ביצ'קרפט קווין-אייר B-80 אחרי מלחמת יוה"כ, וקרא לו 'זמיר'. המתחרה של הזמיר במכרז היה הפייפר צ'יפטיין PA-31.
למתבונן ההדיוט (אני ושכמותי) נראה, ש"הצ'יף עדיף" בזכות מחיר נמוך בכשליש מהזמיר (הזמיר יקר מהצ'יפטיין בכ 50%), כאשר ביצועיהם דומים (טווח ומספר נוסעים).
בח"א ומחוץ לו אפילו התרוצצו שמועות על 'החלטה נגועה', עד שמח"א (בני פלד) 'חתך' והודיע, שההחלטה לבחור בזמיר היא שלו.
ועדיין, לא שוכנעתי בצידקת הבחירה – גם אחרי שהוסמכתי כמהנדס. חשבתי, שח"א העדיף את הת"ש של הצוותים, שטסו שניים במטוס, שנועד לאחד (על חשבון נוסע).
"עיניי נפקחו", כשזכיתי לטוס בשני המטוסים האלה בחברת 'עיט תעופה'. פתאום הבנתי, שהזמיר (שנקנה מח"א) הרבה יותר טוב מהצ'יפטיין הפופולרי:
- הזמיר חסכוני יותר מהצ'יפטיין בטיסה חסכונית לכל טווח.
- הוא משייט (שיוט לטווח) כ 10 עד 15 קשרים מהר יותר (כ 145 קשר לעומת 130) על פחות דלק.
- משך הטיסה (לטווח) של הזמיר ארוך בכחצי שעה יותר מה'צ'יף' – הוסף לכך טיסה מהירה יותר והרי לך טווח גדול יותר בכ 20%.
- הזמיר יכול לקחת נוסע אחד יותר.
- והכי חשוב (בטיחותית) – בעוד שלצ'יפטיין חסרו בהמראה מראש-פינה כ 20 קשר! כדי להגיע למהירות הנסיקה במנוע אחד, לזמיר חסרו רק 2 -3 קשרים.
האגדה מספרת, שיום אחד באו 'המומחים' למח"א ואמרו לו, ש"הזמיר אינו בטוח דיו להמראות מר"פ, כיוון שאורך המסלול שם (1106 מטר) קצר מדי ואין לו V1 (יכולת בכל רגע או להפסיק המראה על המסלול, או להמשיך אותה על מנוע אחד).
"ומה אורך המסלול הנדרש ליכולת כזו?" שאל מח"א, והמומחים השיבו: "1,200 מטר."
"אוקיי," אמר מח"א, "אז אני קובע, שאורך המסלול בר"פ הוא 1,200 מטר!"…
הנוסע דרומה לבאר שבע יכול בימים אלה, בעוברו סמוך ל'מנחת תימן', לראות את 'גוויותיהם' של שני הזמירים בסלבייג' של חברת 'עיט'.
הצ'יפטיין לעומתם זכה לעדנה – הוא פורק ונמכר לחו"ל למרבה במחיר.