ב- 7 באוקטובר 1973, היום השני במלחמת יום הכיפורים. אני ממריא במטוס סער מטייסת 105 לגיחה שלישית (מתוך 32 בסך הכל) במלחמה. אני מספר 2 בזוג השני ב'שיירה' ארוכה של זוגות, יוצאים לתקוף את הכוחות המצריים שחוצים את תעלת סואץ. המטרה – גשר שהם פרסו בגזרת הארמיה השלישית. החימוש – פצצות נפל"ם. ההטלה שלהן מתבצעת ביעף שטוח מגובה 30 רגל. טרף קל לקְני הנ"מ וטילי הסטרלה.
מתקרבים למטרה בגובה הדשא. לפנינו 'שטיח' של כוחות מכל הסוגים וגשר עמוס בצפיפות בכוחות שחוצים את התעלה מזרחה. תוך כדי הטלת הנפל"ם, ביעף ממזרח למערב, המטוס מקרטע כמו בחיתחוּת במזג אוויר גרוע. אני בטוח שעשרות קליעי נק"ל פוגעים בי. אני מתחיל מיד בפניה חדה בגובה נמוך מאוד לכיוון מזרח, כדי לחצות את התעלה, אבל חייב להקטין את הפניה כדי לא לעבור מעל כל הארמיה שמתחתי.
הקטנת הפניה הצילה אותי מטיל סטרלה שחלף מעל החופה שלי. למזלי, מרעום הקרבה שלו לא פעל כשהטיל היה במגמת התנגשות בי. כנראה, שהטיל טס לעברי בהתאם לפניה החדה שלי וההקטנה לפתע של קצב הפנייה הצילה אותי. אבל למרות שהטיל החטיא אותי, נדלקה בתא נורית שהתריעה על אש במנוע היחיד של הסער. חשבתי על נטישה קרובה, אבל, טסתי על מטוס שטרם הותקן בו כיסא המפלט המשופר שמאפשר נטישה מגובה אפס. המשמעות היתה שאני חייב למשוך לפחות לגובה המינימלי שבו הכיסא פועל, 800 רגל, ולטוס במהירות שגבוהה מ- 90 קשר.
משיכה לגובה היתה בלתי אפשרית בגלל טק"א SA-3 ו- SA-6 שהיו מאד אפקטיביים מגובה 150 רגל. החלטתי לנטוש רק אם האש תגיע לקרבה מסוכנת אלי. טסתי מזרחה במהירות בגובה נמוך מאוד. במבט אחורנית באמצעות המראות שעל מסגרת החופה, לא הבחנתי בעשן, וטמפרטורת צינור הפליטה היתה נמוכה-די נרגעתי .
שחציתי את התעלה מזרחה תוך כדי טיסה נמוכה כשאני מתכנן לנחות בשדה הקרוב, רפידים. כשהערכתי שיצאתי מאזור כיסוי הטילים, משכתי בחדווה לגובה. מצאתי את עצמי מעל שכבת עננים דקה, אבל עם כיסוי מלא. בסער לא היה מחשב ניווט ולא מחשב הפצצה. ביקשתי מהבקר ביב"א הקרובה כיוון לרפידים לנחיתת חרום בגלל נורית האש שממשיכה לדלוק. ענה לי בקר מהיב"א במצפה רמון. הסתבר שכמה דקות לפני שפניתי לבקר , יחידת הבקרה שהיתה צפונית לרפידים חטפה טיל קֶלט.
הכיסוי שהבקר ברמון סיפק שאף לאפס והוא לא יכול היה לסייע, ולכן לקחתי כיוון כללי. לפתע גיליתי חור בעננים דרכו ראיתי צומת כבישים. כאן עמד לי ניסיוני הקרקעי לפני קורס הטיס, כשהייתי קצין המנהלה של בסיס רפידים, וזיהיתי את הצומת כצומת ביר תמדה. משם כבר היה לי קל לאתר את השדה.
יצרתי קשר עם המגדל ברפידים. נמסר לי, שהשדה הותקף מהאוויר כמה דקות קודם לכן ושאגיע עם גלגלים מורדים ואור נחיתה דולק. ציינתי שאני זקוק לכיבוי אש. כיביתי את המנוע מיד לאחר הנגיעה ופיניתי בסוף מסלול. יצאתי מהתא ללא סולם וניתקתי את מערכות החימוש. רכב כיבוי מסוג מסענוע שזוחל במהירות של חמישה קמ"ש הגיעה אלי כעבור כ- 15 דקות. הקפה והגלידה שהמתינו לי היו נהדרים.
הצלחתי להמריא חזרה לבסיס, לחצור, בארבע אחרי הצהרים. כשחזרתי לטייסת נודע לי שבזוג שתקף אחרי, מספר שתיים אלי גור נפגע ונטש ממערב לתעלה ונלקח בשבי. בזוג אחריו טס חברנו לקורס יצחק קופל ז"ל, שנפגע ונהרג. למדנו בדרך הקשה ששיגור 'שיירה' של מטוסים באותו נתיב – טעות תכנונית.