סרן יונתן אופיר נפל במלחמת יום הכיפורים עם נווטו סגן ערן כהן כשמטוס הקורנס שלהם מס' 673 הופל ע"י מיג מצרי. הוא נחשב נעדר עד שנמצאה גופתו ע"י משלחת של היחידה לאיתור נעדרים בשיתוף עם המצרים והובאה לקבורה בבית העלמין הצבאי בהר הרצל שבירושלים ב-3.6.1982.
על הקרב ניתן לקרוא במאמר הפלתו של קורנס 673 באתר זה.
מתוך אתר "יזכור"
יונתן (יוני), בן בלה ומשה, נולד ביום ל' באב תש"ז (16.8.1947) בטבריה.
הוא למד בבית-הספר בקיבוץ פרוד, אחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון א' בבאר-שבע, במגמה הביולוגית. יונתן היה תלמיד חרוץ מאוד, ממושמע, מקפיד על הכנת השיעורים, אהוב על מוריו ומקובל על חבריו. הוא נמנה עם חניכי תנועת הצופים בבאר-שבע והיה חבר פעיל, שהקדיש הרבה ממרצו ומזמנו לפעולות החברתיות וטיפוח הקן.
הוא היה חובב ספורט ונמנה עם חברי נבחרת הכדורסל של "הפועל" באר-שבע. יונתן היה אדם טוב וידיד אמת. חבריו ידעו שאפשר לבטוח בו שידאג לטובתם והיה להם איש סוד נאמן. הוא היה אוהב אדם, לא שמר טינה, כיבד את רגשות הזולת, נענה לכל בקשה ברצון ובמאור פנים. הוא היה איש שיחה נעים, אוהב חברה ומכניס אורחים. גישתו לחיים הייתה רצינית ובוגרת ובכל מעשיו היה שואף לשלמות. הוא רחק מן השגרה ונהג לבחון כל עניין במחשבה שקולה ומעמיקה. חבריו אהבוהו מאוד על האופטימיות שלו, על חייכנותו ועל חוש ההומור המיוחד לו.
יונתן גויס לצה"ל בסוף יוני 1965. הוא התנדב לנח"ל, במסגרת גרעין "יעל" שביקש להתיישב בקיבוץ מגל. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס מ"כים, בקורס צניחה ובקורס קציני חי"ר שהצטיין בו מאוד.
במלחמת ששת הימים לחם יונתן בסיני, באוגדה של טל, כמפקד חי"ר משוריין, ועל כך הוענק לו "אות מלחמת ששת-הימים".
לפני השחרור מהשירות הסדיר, התנדב לשרת בחיל-האוויר, עבר קורס טיס כחניך מצטיין והשלים קורס מדריכי-טיס. הוא עשה רבות לשיפור הדרכת הנווטים בטיסות "פוגה" וזכה על כך לשבחים רבים. בחוות-הדעת כתבו עליו מפקדיו: "הוא קצין נמרץ מאוד, עשה את עבודתו ביעילות רבה ובמסירות וממלא את תפקידו בדרך הטובה ביותר. הוא רציני, בעל ביטחון עצמי, אופיו נוח, ויש לו השפעה טובה על סביבתו. יש לו כושר מנהיגות, הוא בעל יוזמה והבנה עמוקה, בעל יכולת ארגון וביצוע מעולה, בסיכומו של דבר: קצין טוב מכל הבחינות".
הועלה לדרגת רס"ן לאחר מותו.
דברים שכתבה אחייניתו יונת בדף הנופלים של אתר עירית רעננה:
תמיד קוראים על מה שהיית… מדריך בצופים, קצין מצטיין, טייס. תמיד ראשון לעזור ולנצח גיבור. ואני חושבת לעצמי… כמה נחמד היה יכול להיות סתם לשבת איתך בשבת אחר הצהריים, לדבר איתך ולשמוע איתך תקליטים של המוזיקה שאהבת, לאכול את המאכלים שאהבת וסתם… פשוט להיות דוד ואחיינית. יהי זכרך ברוך…
אמר עליו אחיו, ד"ר איתי אופיר בראיון לדני בלר (אתר NRG מקומי- באר שבע)
"אני זוכר את אחי, למרות שהוא נהרג כשהייתי בן 6", אומר איתי. "אני זוכר את מלחמת יום הכיפורים, את ההלם הגדול. את האזעקה הראשונה שלי, איך רצנו למקלט שהיה ליד הבית. ידענו שיונתן בצבא. שהוא בטייסת הפאנטום שלו. ידענו שהוא יוצא לגיחות. לא ידענו הרבה מעבר לזה".
דברים לזכרו שכתב סא"ל (דימ') מיכה שי:
"יוני אופיר היה המדריך האישי שלי בחציון השני של ה'בסיסי' באביב 1972.
בכוח כשרונו ואישיותו הוא הבין "על מה אני חושב ומה אני רוצה", 'נכנס לכפפות' שלי, ולימד אותי לנצל את החוזקות ולהתגבר על החולשות שלי.
יחד הצלחנו להעלות את הציונים שלי מ'נמוך' ו'נמוך-פלוס' באמצע השלב ל'ממוצע-גבוה' ו'מעל-לממוצע' בסיום הבסיסי.
יוני היה הסיבה העיקרית להצלחתי בקורס הטיס, ועל כך אני מעריץ אותו.
יוני נהרג עם הנווט שלו ערן כהן בקרב אוויר, שהחל בתנאים הגרועים ביותר האפשריים."