21 בנובמבר 1972.התקריות בגבול הצפון נמשכות. חיל האוויר תוקף מטרות ברמת הגולן והסורים מנסים ליירט/להבריח את התוקפים. מחלקת מבצעים מתכננת לסורים "כיפה אדומה". מארב של מטוסי יירוט שלנו שימתין למטוסים שלהם שיבואו ליירט תוקפים שלנו.
בתכנון שלושה זוגות מיירטים שיפטרלו נמוך מאד בעמק הירדן ועל הכינרת, מחוץ ליכולת גילוי המכ"מ הסורי, ועוד זוג שיפטרל בגובה באזור צפת גלוי למכ"ם הסורי.
שלושה זוגות מטוסי עיט נכנסים בגובה לתקיפת יעדים בדרום הרמה. הסורים בולעים את הפיתיון ומזניקים תריסר מטוסי ירוט לעבר התוקפים. נותנים להם להתקרב לתוקפים ורגע לפני המגע, הבקר מודיע לתוקפים להפסיק ולחזור מיד לשטחנו ומודיע לנו "למפגש".
אני מצוות עם כץ א' ואיתי רפי לב ומוטי אילני. לטוס עם כץ א' זה כיף. כאילו שתחנת הבקרה נמצאת איתך במטוס. טון הדיבור מעט גבוה אבל שטף המידע הוא עצום ואני מרגיש מאד בטוח ומוגן. הבקר מפנה אותנו לכיוון המיגים, אנחנו מאיצים וזורקים את מיכלי הדלק שלא יפריעו לנו בתמרון. כץ מודיע שיש לו נעילה ומתחיל לתת לי הוראות אני עוקב אחרי ההוראות אבל העיניים פקוחות ומסתכלות סביב. אני מגלה פער בין ההוראות של כץ וההכוונה של הבקר.
עדיין סומך על כץ אבל מתאמץ ומסתכל לכיוון שאומר הבקר ומזהה נקודות שחורות בכיוון. בינתיים נוצר כבר מפגש ראשון והרדיו מתמלא בדיווחים. מעדכן את כץ ופונה לכיוון. מתקרבים ומזהים כוורת של מטוסים בתחומים ובגבהים שונים. במצב הזה אין חשיבות/יתרון לשמירת המבנה ורפי ואני נפרדים וכל אחד בוחר לו מטרה.
המטוס שאני מגלה מתמרן חריף ואני לא בטוח בזיהוי שלו. הוא מרים אף אנכי לגמרי ואני מצליח להכנס אחריו והטיל מתחיל לצפצף. אני לא בטוח בזיהוי, אולי זה מיראז'? כץ מאיץ בי לשגר ואני מהסס. המטוס שובר ומתחיל לצלול ואני מזהה שזה אכן מיג אבל מאוחר מדי לשגר. הלכה הפלה אופטימלית!
אני כועס על עצמי. צולל אחריו ומוצא עצמי שוב במרכז הכוורת. כץ מנקה את הזנב ומתאר את התמונה האווירית איפה כל אחד. זה יותר מדי מידע בשבילי ואני מנסה להרגיע. מזהה מיג מנסה להתלבש על מיראז'. נותן התראה כללית ברדיו "שחק בפניה ימנית בגובה 5000 יושבים עליך" ומתחיל לסגור על המיג שלא מתייחס אלי. מגיע למצב ירי ומשגר. הטיל יוצא ומנווט לכיוון המיג. בום. ענן אש ועשן יוצאים מהמטוס. לא מזהה מצנח.
שובר, מוודא זנב נקי ומנסה לאתר מטרה נוספת ופתאום שקט. אין יותר מטרות באזור וגם הרדיו נרגע. אנחנו בדרך הביתה. מדווחים לבקר. מחפשים את רפי לב שנמצא הרבה לפנינו וממשיכים לנחיתה לבד. מבקש את אישור המגדל לביצוע הבז המסורתי אחרי ההפלה ומקבל אישור. זה אירוע שלא היה בתל נוף יותר משנתיים. הבז היה מרשים והשיכון מבין שיש תוצאות.
נוחתים בשלום וחוזרים לדת"ק יורדים מהמטוס. מתחבק עם כץ א'. כץ אין ראוי ממנו להפלה ראשונה כנווט בדור הקורנס של 119.
חיבוקים וטפיחות שכם מהמכונאים. חוזרים לטייסת ומתכנסים לתחקיר. אני עובר דרך החדר,פותח את המגירה ומוציא את הסיגר שאשר שניר ז"ל נתן לי בעת העברת התפקיד. "את הסיגר הזה התכוונתי לעשן בהפלת המיג הראשון בקורנס. שיהיה לך בהצלחה" עברה כמעט שנה וזה התגשם. עישון סיגר לאחר הפלת מטוס הפך למסורת אבל לי זו פעם ראשונה בחיי שאני בכלל מעשן. הטעם נוראי, אולי מפני שהסיגר כבר בן 3 שנים…עבר בשלום.
זהו. מיג ראשון לטייסת בעידן הקורנס. שמחה גדולה ותחושת סיפוק אדירה לעצמי. עשיתי זאת.