מנחם בר (ברנשטיין) נולד בקבוצת כינרת בשנת 1924.
בשנת 1939 הצטרף לקלוב הארץ ישראלי לתעופה,ב-1940 עבר קורס דאייה בכפר ילדים, וב-1942 קיבל מלגה מה”קרן החקלאית לתעופה” ללימוד טייס,ועבר קורס טייס במטוסים קלים בקורס הטייס של חברת אוירון בשדה התעופה בלוד. לאחר מכן הצטרף לפלמ”ח, נמנה על מחלקת הטייס שלה אולם שרת בפועל ב”מחלקת סיוע מכונות ומרגמות כבדות
ביוני 1943 השתתף כמדריך עוזר בקורס הדאייה הראשון של הפלמ”ח בכפר ילדים (גבעת המורה,אותו קורס בו השתתף דני שפירא) ,ובשנה זו קיבל רשיון טיס פרטי, מנדטורי מס’ 107 .בסך הכל צבר כ-40 ש”ט.בדצמבר 43 הצטרף לקורס הטייס של הפלמ”ח שנערך בביה”ס לטיסה של חברת “אוירון” בשדה התעופה ברמלה.
בינואר 45 השתחרר בר משירותו בפלמ”ח ומאותו הזמן שימש כמדריך דאייה בקלוב הארץ ישראלי לתעופה בגבעת המורה.
מאוחר יותר התקבל כחניך לקורס הטייס הראשון של שירות האויר של ההגנה שנערך בביה”ס לפעילי ההסתדרות בת”א בדצמבר 1947, קורס שנמשך 14 שבועות ורוב הלימודים בו היו תיאוריה בגלל חוסר במטוסים.
בשנת 1948 טס בטייסת הגליל מה-5 במאי ועד ה-6 בספטמבר ובמהלך מלחמת השחרור השתתף במשימות תקיפה רבות, ביניהן הפצצת ג’נין, וב-16 במאי המריא שש פעמים במטוס אוסטר על מנת להפציץ ריכוזי שיריון סוריים מדרום למשטרת גשר וממערב לאל-חמה (היום חמת גדר).ביצע 2 נחיתות אונס במטוסי אוסטר עקב תקלות במנוע ביולי ובאוגוסט. במהלך המלחמה צבר כ-100 ש”ט מבצעית ו-43 גיחות הפצצה.
בתאריך 6.9.48 יצא לצ’כיה על מנת לעבור הכשרה לטיסה על מטוסי האוויה S-199. היה זה קורס “מינוס 1” .את הכנפיים קיבל בטקס בעקרון בתאריך 10.5.49.לאחר הקורס הוצב בטייסת הקרב הראשונה ועשה הסבה למטוס הספיטפייר.
רס”ן מנחם בר הקים את טייסת ה’עקרב’ ספיטפייר בדצמבר 1950 כטייסת קא”מ (גף 105) שפעלה בתוך טייסת הקרב הראשונה. בכך הפך למעשה למפקד הטייסת הישראלי הראשון בתולדות חיל האוויר. במסגרת תפקידו זה הכין תכניות אימון מסודרות לכל משך הקורס. בתאריך 13.6.50 יירט ביחד עם מאיר רוף מטוס ראפיד ירדני שנכנס למרחב האוירי הישראלי והביא אותו לנחיתה בשדה תימן.
בשנת 1953 נשלח לבריטניה לקורס ההסבה הראשון להטסת המטוס הסילוני הראשון – המטאור, ובעקבות הקורס ורכישת המטוסים – הקים את טייסת 117 והיה למפקדה הראשון עד ששמואל שטופר החליפו בתפקיד. הוא נודע כמי שהחדיר משמעת, סדר, דיוק ומחזוריות שוטפת של אימונים. שם חזר והכריז באזני טייסיו כי בעת קרב אוויר – “לא מספיק להגיע אליו לזנב – צריך גם לדעת לפגוע בו”.
בפברואר 1956, החליף את בני פלד בפיקוד על טייסת 101 לאחר שבני פלד נפצע, ובדצמבר 1956 – עבר לפקד על טייסת 109 שהפעילה מטוסי מיסטר – תפקיד אותו מילא עד ל-אוגוסט 1957 ושוב הוחלף ע”י שמואל שפר.
מאוחר יותר הוכשר בקורס פו”מ, ושרת כסגן מפקד רמת דוד, וב-1 במרץ 1958 – מונה למפקד הכנף – תפקיד בו כיהן עד לאוגוסט 1963, ומשם עבר לבסיס תל-נוף – שעליו פיקד עד למאי 1965.
במהלך מלחמת ששת הימים שרת כראש מחלקת אוויר.
מנחם בר השתחרר בדרגת אל”מ (טרם אימוץ דרגת ‘תת-אלוף’ בצה”ל) והטיס במהלך שרותו בחיל האוויר מטוסי ספיטפייר, מוסטנג, מיסטר, ווטור ושחק.
עם שחרורו עבר לטוס באל על – בה טס במשך 16 שנים, עד לפרישתו לגמלאות.
מנחם בר נודע באהבתו לדאייה. הוא השתתף בתחרויות בין לאומיות והיה חבר פעיל במועדון הדאייה במגידו. בנוסף – היה מחלוצי בוני המטוסים בארץ – ובנה שלושה דאונים ושני מטוסים – את המידג’ט מוסטאנג ואת הלארק – מטוס לבנייה עצמית שהשקיע בו כעשר שנות בנייה, ובסיומן – סרב מינהל התעופה לאשר לו לטוס בו – מפאת גילו המופלג…
מנחם בר ז”ל צבר 15,780 שעות טיסה ו-3,080 שעות דאייה.
