תאונת ההמראה גרמה לי לכוויות רציניות, כף ידי הימנית איבדה את יכולת התפקוד. עם יד כזו – אי אפשר כנראה לטוס. כך, כסגן מפקד טייסת מקורקע, אני נוטל על עצמי באופן טבעי את ניהול הלחימה השוטף. מן הקרקע אני עוקב אחר ההתפתחויות. מחיר הבלימה כבד. מטוסיהם של חברים וידידים קרובים, מטייסות אחרות הופלו בחזית,
אין עדיין ידיעות מה עלה בגורלם.
לאחר שבוע, ביום שבת, מופל גם רס”ן לניר, מפקד הטייסת. טיל 3 SA פוגע בו ישירות בעת שטס בפטרול באזור מוגן טילים ברמת הגולן. הטייסת בהלם ובתחושת אבל. האנשים שפופים, אבי לניר היה מפקד נוח ואהוב. קשה לעכל את העובדה שהוא איננו יותר עמנו כאן. לא ידענו מה גורלו. מפקד הכנף הטיל עלי את הפיקוד על הטייסת. המשימה הראשונה הייתה להחזיר לאנשים את הביטחון והאמונה. לקבוע תורת לחימה מתאימה למצב בו אנו נשלחים למשימות אויר אויר באיזורים מוגני טילים.
ישנם טייסים שמגלים סימפטומים שונים של תופעות חולשה נפשיות הנובעות מלחץ המלחמה. הניצחונות באוויר מסייעים להרמת המוראל ורוח הקרב. אבל, יש כאלה שאני נאלץ לקרקע.
אני בדילמה: יודע שבאוויר, לא רק שאינם יעילים, אלא שאף מסכנים את עצמם ואת חבריהם. מאידך, קרקועם יוצר אווירה לא נוחה בטייסת, אסור גם לתת לכך לגיטימציה. הטיפול עדין ורגיש.
בהמשך המלחמה, חוזרים כולם לטיסה כשהם “מוצמדים” אלי ולמובילים בכירים אחרים. קשה ובלתי אפשרי היה להמשיך ולפקד על טייסים ולעסוק בפעילות ניהול הלחימה כאשר אני עצמי איני טס. היות ולאחר מספר ימים השתפר במידת מה מצב היד, אני מחליט לנסות ולחזור לטוס.הותקנה לי כפפה מיוחדת לכף יד ימין, דומה לכפפת איגרוף… ללא הפרדה מלאה בין האצבעות. אני יוצא לגיחת צילום בגובה רב מעל התעלה, טיסה שאמורה להיות פשוטה יחסית. נתיבים ישרים, ללא צורך בהפעלה “פראית” של הסטיק. אני אוחז איכשהו את הסטיק כך שיד ימין מחזיקה עצמאית רק כאשר הכרחי לשלוח את יד שמאל מהסטיק לתפקידיה האחרים, כשלמעשה היד השמאלית נושאת ברוב “נטל העבודה” ובכפתורי הסטיק למיניהם.
סוג טיסות זה, כפי שהתברר בהמשך, לא היה פשוט כלל ועיקר, טילי ה- 2 SA מגביהים עד אלינו, ודרושה תשומת לב רבה לתמרן בין מיצוי כמה שניות חיוניות נוספות של זמן צילום והבאת תמונות המודיעין החיוניות, לבין “שבירה” בתזמון הנכון להתגוננות מהטיל הנושא את הכתובת שלך.
סלפק, שמלווה אותי בצילום מעל התעלה, מדווח לי שהוא רואה מלמטה שיגור טיל. הוא מדווח על עוד אחד ועל עוד כמה נוספים. סלפק מדווח שזה לעברי! מלמטה, הבקר מתעקש שאמשיך, שהטילים אינם הולכים אלי. אני ממשיך את הצילום. סלפק שוב ברדיו. הוא רוצה שאתחיל להתייחס לטילים המאיימים. אין הסכמה בינו לבין הבקר. לטילי ה SA 2 נחוצות עשרות שניות כדי להגיע אלי, לגובה 50,000 רגל. אפשר להרוויח עוד כמעט דקה שלמה של המשך צילום למודיעין. שוב סלפק ושוב הבקר… עלי לסמוך על הדיווח מבחוץ, אינני יכול לגלגל כנף ולהסתכל למטה בעצמי. שכן, כדי להביא את מטרות הצילום, יש לשמור את המצלמות הקבועות לחרטום המטוס בכיוון הנכון, ולשם כך, עלי להתמיד באופן יציב, מאוזן ומדויק ביותר במצב הטיסה. “אחד שבור”!!! אני קולט את קריאתו החד משמעית של סלפק. סלפק הוא קר רוח ומחושב. הפעם, ברור לי שהוא מתכוון לכך באופן מוחלט וסופי. ברור לי שהוא זיהה את הטיל ששועט אלי כדי לפוצץ אותי בתוך שתיים שלש שניות לכל היותר! אני שובר חריף, שמאלה ולמטה. הטיל חולף קרוב, מתפוצץ, אך כבר אינו יכול להזיק לי.תודה סלפק!
כך, במשך ימים אחדים, אני מחלק זמני בין פיקוד על הטייסת לבין ביצוע טיסות צילום בגובה רב. בהמשך, מעודד מההצלחה שלי בקוקפיט, אני משבץ עצמי גם למשימות פטרול אוויר-אוויר, בתקווה להשתלב גם בקרב אוויר לפני תום המלחמה. לאחת ממשימות אלה מצטרפים אלי לרביעייה: דן סבר כמספר 2, אברהם שלמון 3 ועמירם קל 4. המשימה: ליווי מעל הים התיכון ל”רכבת אווירית” אמריקאית, הנושאת ציוד ארצה. אלא שמייד אחרי ההמראה, קיבלתי ‘שינוי משימה באוויר’. אנו מטפסים צפונה לפטרול מעל לבנון כגיבוי למטוסינו התוקפים באזור דמשק. בתוך מספר דקות, בעודנו בדרך, אנו מופנים מזרחה ומצטרפים לקרב. יש המון מיגים, אך גם הרבה “משלנו”…! מספר 4 קל, יוצר ראשון “קשר עין” עם זוג מיגים שטסים נמוך מתחת לקרב. לוקח אתו את מספר 3 שלמון, ולפני שהמיגים מושכים אל הקרב, קל משמידם בזה אחר זה, בשני טילים. לפתע, מגלה מספר 2 שלי, סבר, מיג 21 ש’יושב’ קרוב על מטוס “שחק” מכוחותינו. שניהם במהירות מאוד נמוכה. לאחר הקרב נדע שאת השחק הטיס יהודה קורן, מפקד טייסת 117, מטוסי שחק. סבר נכנס על המיג ראשון, ו”נתקע” מדי קרוב אליו ונמוך. המיג ממשיך ‘לשבת’ ולירות על יהודה. אני נכנס מלמעלה, “מעל הראש” של סבר, מצליח לייצב את הכוונת, תוך שאני נוהג את המטוס בשתי ידיים. אני מוצא את ההדק, לוחץ ביד שמאל צרור ארוך עד שהמיג נפגע ועולה באש.
להפתעתי, המיג ממשיך לטוס אגרסיבי מאוד. למרות הגובה הנמוך, כ- 7000 רגל, הוא נכנס לשבירה ימינה וכלפי מטה לאנך. אני “נשפך” בפניה, אך מחליט לא לוותר יורד אחריו וממשיך לתמרן ו”לחדד” אליו בניסיון חוזר לשים כוונת. המיג מנצל את המצב ובאנך הופך חזרה שמאלה, מזרחה, כנראה בניסיון ליצור זווית צידוד ולהנמיך לקרקע לניתוק מגע.
אינני ממתין שהמיג יחצה שוב את קו הטיסה לפני האף שלי ותוך כדי גלגול שמאלה אני מתחיל שוב לירות צרור ארוך… ואכן, לפני שהכוונת מספיקה “להתארגן”, נדלק המיג לנגד עיני, מתפרק, ושבריו נופלים על הקרקע יחד עם הטייס.
פני שאתרסק גם אני בקרקע, אני נחלץ מהצלילה האנכית במשיכה החלטית.
בתיאום, בני המבנה “מנתקים מגע” יחד, לכיוון מערב בגובה נמוך ותוך מספר שניות מגלים “קשר עין” זה עם זה.מתארגנים למבנה רביעייה וטסים הביתה לנחיתה בחצור.
לפתע, יש לזכותי מיג אחד במלחמה, אך זה לא המאזן שמתאים לי.
כל הזכויות שמורות לתא”ל (דימ’) ישראל בהרב. אין להשתמש במאמר או בכל חלק ממנו בכל צורה שהיא,ללא מתן רשות מהמחבר.
