7 באוקטובר רחוק בצפון

מתחיל יום הלחימה השני. מודיעין “מעורפל” לחלוטין: כל המידע על מקום המצאות כוחותינו ע”מ לקבוע את קו הסיוע, “קו כוחותינו” הוא רק מדיווח טייסים שחזרו מגזרות הלחימה. כבר ידוע בטייסת על אבדות בטייסות אחיות בבסיס או בטייסות אחרות בחיל. יורדת לטייסת פקודת תקיפה, עמוק בשטח האויב, בצפון הרחוק, המכ”ם הימי בנמל טארטוס שבסוריה.
 
רביעיה מתארגנת לתדריך: מוביל: גל, מפקד הטייסת, מס’ 2: צעיר הטייסים, שביט, אני מס’ 3, מוביל משנה ותבור מס’ 4. אות קריאה: “אמקור”. מטוסים חמושים עם שני טילי שפריר 2, שני בידונים גדולים, סה”כ 6880 ליטר דלק, 7 פצצות 250 ק”ג מרעום מיידי ושני תותחים 30 מ”מ כל מטוס. משקל מרבי של המטוס.
 
כל התהליך בדממת אלחוט, כל אחד יודע מקומו בהתישרות על המסלול ובהצטרפות למבנה בגובה נמוך אחרי ההמראה. מאל אשדוד פונים ימינה צפונה. עננים נמוכים מעל הים ואנחנו בסנדוויץ’ שבין העננים והים שמתחת. שקט, דממה. כ”א עם המחשבות שלו. אין עם מי לדבר, להתחלק. לשמוע לעזור ולהעזר.
 
טיסה ארוכה בגובה נמוך, כ-150 מ’, מהירות כ-600 קמ”ש. לקראת חליפה מול עכו בים המוביל מסמן בנפנוף כנפים שפירושו: הפעלת מפסקים והאצה למהירות “מבצעית” – כ-750קמ”ש. עכשיו העיניים סוקרות היטב את האופק מצד לצד, וכבר אנחנו חולפים את ראש הנקרה וטסים מול לבנון. בודק מפסקי תקיפה שוב ושוב: טילים מופעלים ומזמזמים, פצצות: מספר פצצות ותזמון ביניהן, מרעומים מופעלים ומפסקי תותחים גם כן. מערכת ההתראה ל”א מצפצפת אקראית מפעם לפעם, מה שמגביר הערנות והמתח. והנה עוברים חולפים מול בירות, כשהשמש מאירה ממזרח ומבצבצת בין העננים.
 
חלפנו את לבנון ועתה סוריה לימיננו. גל, המוביל, שוב מנפנף בכנפיו. הפעם זהו אות להאצה מירבית לפני משיכה לתקיפה. בדממה כל המבנה מאיץ למהירות מעל 1000קמ”ש, ומנמיכים לסביבות 100רגל מעל המים, שהם כ-30 מטר בלבד. גל מתחיל בפניה ימינה לעבר החוף הסורי ואני פותח ממנו לשורה עורפית של כ-3 ק”מ.
 
לקראת חציית חוף מתחילים במשיכה חדה לגובה. התקיפה מתוכננת ממזרח למערב כך שעם מישהו יפגע הוא יוכל להמשיך בכיוון הים ולנטוש שם.
 
נ”מ רצחני מקבל פנינו וגם מלווה אותנו נ”מ 57 מ”מ מכוון מכ”מ שפגזיו מתפוצצים קרוב למטוסים. לקראת כניסה לתקיפה גל קורא ברדיו, לראשונה, לוודא מפסקי פצצות ומרעומים ונכנסים בצלילה אל תוך הנ”מ. המטרה מתגלית. עכשיו בודקים מהירות, זוית צלילה, נקודת מכוון ושופטים להביא את הכוונת למטרה בגובה 6000רגל ולחיצה ארוכה על ה”פיקל” כפתור הפצצות שעל הסטיק. מכות בכנפיים ובגוף מאשרות שהפצצות השתחררו והמטוס נעשה הרבה יותר קל. וכל 28 הפצצות פוגעות ומרטשות אותה.
 
אנחנו מנמיכים במהירות לגובה נמוך, מערבה, ורק בטווח של כ-20 ק”מ מתחילים פניה דרומה חזרה הביתה. עדין לא מדברים, כל אחד רואה את תמונת הקרב, הנ”מ המטרה הכוונת. הכל “נרשם” בדיסקט שבמוח, והתמונות נשארו שם לעד.
 
נוחתים בבסיס ומחזירים מטוסים תקינים ולא פגועים למשימה הבאה. אנחנו, הטייסים בסרבלים רטובים מזיעה, לוגמים קפה ונכנסים לתחקר את המשימה.

שתפו את המאמר

מנוי
Notify of
guest

0 Comments
Inline Feedbacks
צפה בכל התגובות
0
Would love your thoughts, please comment.x