תא”ל (דימ’) ישראל בהרב מספר על תאונת שחק 11

22 באוקטובר 1969,בסיס חצור, על מסלול “23” לקראת המראה בלילה.

שבע עשרה שניות עברו מאז עזב “מספר 3” את הבלמים על המסלול והחל את ריצת ההמראה שלו. להבת המבער האחורי שלו מתפרצת אחורה לממדים של כחצי מגודל המטוס, מסנוורת על רקע הלילה נטול הירח. מספרי 1 ו-2 כבר חותכים בנסיקה את שחור הליל.

לאחר המראה, 3 ישאיר “מבער מופחת”, כדי שבלילה שחור ואביך כזה אוכל לראות את פלומת הלהבה ולהמשיך להצטרף אליו.

אני “מספר 4”. עזבתי בלמים, הרגשתי את התחושה הנעימה של הדחף, המבער האחורי ניצת. המטוס החל לנוע קדימה. בתצורה כבדה זו המטוס “עצל” מאוד.

יצאנו לאימון מטווח לילה, עם שני נתיקים כבדים של 1300 ליטר, אחד מתחת כל כנף, פצצות שיוצרות ברק ועשן עם פגיעתן, נורים ותחמושת תותחים מבצעית נפיצה.

המטוס החל להאיץ, צובר מהירות. המנורות בצדי המסלול חלפו במהירות הולכת וגוברת. מנורות אלו, הן האמצעי היחיד לשמור כיוון על המסלול בהמראה ללא פנס בלילה שכזה. מד המהירות החל להגיב, 80 קשר . . . 100 קשר . . . ב- 150 קשר ארים אף, ואנתק מהמסלול ב – 185 קשר.

מהירות “אל חזור” להמראה תהיה בתנאי טיסה אלו כ- 135 קשר. כלומר, במקרה של תקלה קריטית, מעל מהירות זו – לא אוכל יותר להפסיק את ההמראה ולהצליח לעצור לפני סופו של המסלול. המטוס כל כך כבד, שהוא “צורך” המון מאורכו של המסלול עד שיצליח לצבור מהירות 135 קשר, וכך גם עד שיצליח לבלום ולהאט את מסת המשקל העצומה,אם ידרש.

למירז’ אין וו עצירה, שתפקידו להיתפס באחד מהכבלים שלרוחב המסלול, ולעצור את המטוס כמו ב”נושאת מטוסים”. בקצה המסלול יש רשת, אך היא איננה נלקחת בחשבון זה.115 קשר. . . 125 קשר. . . עוד מעט אתחיל למשוך את הסטיק לאחור, להרמת האף.

135 קשר. . . בררר. . . רר!! . . . שקיעת כנף ימין, סחיבה פתאומית ימינה בליווי רעידות חזקות בישרו לי על פיצוץ גלגל ימין. אני מחליט על הפסקת המראה.

יש צורך לשמור כיוון ולהחזיק את המטוס על המסלול. אני עושה את הפעולות המיידיות להפסקת המראה : מכבה מנוע, מוציא מצנח עצירה, מעצורים . . .

המטוס סוטה ימינה אל הצמיג המפוצץ. למטוס מירז’ אין היגוי לגלגלים על המסלול . . . לכן, באמצעות המעצור הנגדי – שמאל, אני מנסה לשמור כיוון ולהחזיר את המטוס למרכז המסלול. נראה לי שאין השפעה מספקת, מנורות צד המסלול קרובות מאוד, אני מגביר את הלחץ על מעצור שמאל, לוחץ חזק מאוד, האף מגיב נמרצות שמאלה. קשה לי להעריך על פי מנורות המסלול מה מידת התיקון שנעשה . . . נראה לי מוגזם . . . אני מחליש את הלחיצה על הבלם, האף מגיב ונמשך חזרה ימינה, שוב לוחץ, האף נבעט שמאלה, מרפה – ימין . . . לוחץ – שמאל . . .

מתנועות הסיבסוב ראשי נזרק בתא מצד אל צד, ובהתאמה מנורות המסלול מופיעות לסירוגין בחלון ימין ובחלון שמאל. חש, שאני הולך ומאבד את ההתמצאות המדויקת וההערכה לגבי הכיוון הנדרש לשמירת המטוס על המסלול. לפתע אני רואה את שורת המנורות הימנית עוברת מתחת למטוס.

מה???!!! מזהה שהמטוס בכיוון ירידה ימינה מהמסלול. זה אבוד, כבר לא ניתן להחזירו. תוך שבריר שניה נכנס המטוס לטלטולים עזים, בהם נשברים הגלגלים וכני הנסע. המטוס ממשיך לשעוט על גבי הנתיקים, מחוץ למסלול. אין מקום לנטישה (מגבלת כסא המפלט לגובה הקרקע – הנה  מהירות- 90 קשר), אני חש לכוד בתוך מפלצת. מסה אדירה הדוהרת ללא שליטה, על פני בורות ומכשולים.

מוזר, תוהה על כך שלמעשה אני, פיזית, עדיין “שלם”, ומחכה לרגע ה”סופי” בו תתרחש המעיכה, בה יתמזג גופי עם המתכת ואז יבוא השקט, המלווה בריח המצחין המיוחד של תאונת מטוס.

הנתיקים נתלשים בזה אחר זה, המטוס רץ על הגחון, גופי מאוד קרוב לקרקע. לאחר מספר שניות אין סופיות זה מתחיל לקרות . . . ! תאוטה אדירה, אני נמעך קדימה אל הרצועות, הראש והקסדה נחבטים בעוצמה בכוונת, ו . . . שקט . . . ! חושך . . . הכל נעצר . . .

הכל דומם . . . ואני? . . . מה, האם זו מציאות של חיים? או שזו ההוויה המתמשכת של הרוח בלבד, שנחלצה מגופי שאולי אינו קיים יותר כאורגן חי? . . .

אבל לא . . . אני מתחיל להאמין שאני “כאן”, חי ושלם! חלקיק שנייה נוסף, ואז – התלקחות אדירה של אש , הלהבות מפיצות אור עצום ומסנוור על המטוס, תא הטייס והסביבה.

עכשיו אני יודע בבירור שאני חי ! חי לחלוטין ! ומאוד רוצה להמשיך ולחיות! אני מבחין שחרטום המטוס נתקע בתוך תלולית, פני הקרקע והשיחים בגובה הראש שלי.
התברר, שתוך כדי הריצה נתיק ימין הסתבך בכבל ישן לגרירת מטרת דגל שהיה מונח באזור. הכבל קרע את הנתיק לשניים, וכל תכולתו, 1300 ליטרים דלק – עפו ונחתו חזרה ישר על המטוס התקוע.

אין תסכול גדול מזה ! ואני כבר הייתי בתחושה שאת הגרוע ביותר עברתי . . .

לאחר השתהות מה הבנתי שאין טעם להישאר בתוך הסטיקייה הזו. פתחתי את החופה נפרדתי במהירות מהרצועות והמושב, “עליתי” החוצה מהמטוס אל פני הקרקע ורצתי בין הלהבות אל החושך ה”בטוח”.

שאר בני המבנה,שעקבו אחרי האירוע מהאוויר, למראה הלהבות האדירות היו משוכנעים  שמספר- 4 “הלך” . . .

ואני, קצת נחרכתי בפנים, בגבות, ובריסים. אך פרט לכך – בריא ושלם . . .אי אפשר להבין. 

® כל הזכויות שמורות לתא”ל (מיל’) ישראל בהרב.אין להשתמש במאמר זה או בכל חלק ממנו או לאחסנו בכל מאגר מידע שהוא ללא אישור מראש,ובכתב,של המחבר.


הערת המערכת-מטוס שחק 11 הועבר לאחר התאונה לשיקום בתעשיה האוירית,ובין היתר הוחלפו כנפיו בכנפי מטוס נשר.המטוס חזר לטוס לאחר כשנה והוחזר לטייסת ע”י בהרב עצמו.עוד על המטוס תוכלו לקרוא במדור “היכן הם היום”.

שתפו את המאמר

מנוי
Notify of
guest

0 Comments
Inline Feedbacks
צפה בכל התגובות
0
Would love your thoughts, please comment.x