הדרך אל מסדר הכנפיים-פרק כ’-אליאל

לאחר אישור הצנזורה

לאלישע היה סגן – “מפקד הקורס” היה מוגדר תפקידו. את התפקיד הזה מילא סרן יוסי אליאל, טייס פנטום מטייסת ה-201 המהוללת. אליאל היה טייס מעולה ששמו הלך לפניו. די מהר מאז שבא לבית הספר לטיסה כמדריך צעיר, הפך לחבר מן המניין בצוות האווירובטי.

להיות שייך לצוות האווירובטי של בית הספר לטיסה היה “חלום רטוב” של כל טייס. רק הטובים ביותר מבין כל מדריכי בית הספר היו מתקבלים לשם. וכשהחניכים היו ב-“בסיסי” אליאל היה כבר “חבר ותיק” בצוות…

הצוות האווירובטי של בית הספר היה נותן הופעות מרשימות ביותר בכל מסדרי הכנפיים של בית הספר לטיסה, ימי העצמאות ואירועם חגיגיים דומים. רביעיית מטוסי פוגה במבנה מכונס קרוב היתה מקשטת את השמים בציורים של פסי עשן לבן שיצאו להם מצינורות הפליטה של המנועים… הם היו מדהימים את הצופים בתרגילי אווירובטיקה בגובה נמוך ובמעברים מעל בימות הקהל. זה נראה כל כך יפה שנדמה היה שזה פשוט, אבל למען האמת זו הייתה עבודה קשה ביותר ורק מעטים יכלו לה…

אליאל היה לא רק טייס מעולה. הוא היה מדריך מצוין – ידע גם להדגים את התרגילים וגם להסביר איך לעשות אותם נכון. לטוס איתו בתוך חניך היה כיף, הרבה יותר מכמה וכמה מדריכים אחרים שהיו להם… בנוסף לכל זה אליאל היה גם איש יפה וחייכן, נעים הליכות ובדרן גדול…

החניכים תמיד היו מוטרדים מהציונים וההערכות של המדריכים עליהם. ציונים והערכות אלה השפיעו ישירות על שרידותם בקורס. הם היו צמאים לכל פירור מידע והבנה על מצבם כחניכים – מי טוב, מי מתקשה ובמה, מי עומד לפני ועדת הערכה שאחריה בא מבחן התקדמות, והדחה מהקורס במקרה של כישלון בו. והדחות קרו מסביבם כל הזמן – בתוך חודשיים מתחילת ה”בסיסי” כמות החניכים הצטמצמה כמעט בחצי…

אחד מתפקידי אליאל היה לתכנן מי יטוס עם מי ולאיזה סוג גיחה – אווירובטיקה, מכשירים, ניווט, סולו וכו’ – ולנהל “לוח צדק” של טיסות על מנת לוודא שכל החניכים מתקדמים בביצוע הסילבוס במידה שווה. לוח זה היה שמור בחדרו של אליאל בטייסת וגישה אליו הייתה מותרת למדריכים בלבד. מדי פעם היה יוצא למישהו מהחניכים להיכנס לחדר זה, בעיקר בשביל הניקיונות.

פתאום החניכים שמו לב שעל הלוח עם שמות כל החניכים, כולל אלה שכבר הודחו מהקורס, החלו להופיע סימנים – צלבים קטנים, משולשים ועיגולים בצבעים שונים. השמועה רצה בין כל החברה – אלה קודים של ציונים שאליאל מנהל על כל אחד מאיתם. הם התחילו מיד לנסות לפענח מה אומרים הסימנים. את העזרה לכך חיפשו בהשוואה עם הסימנים שהיו ליד שמות של חברה שהודחו. בהתחלה הסימנים עשו הגיון והתאימו למה שחשבו החניכים על עצמם, אולם אחר כך הדברים החלו להשתבש – סימנים דומים לאלה שהיו ליד שמות של החברה שהודחו החלו להופיע ליד שמות של האנשים שידעו שהם טסים טוב. כמובן שמצב רוחם של האנשים הללו נפל… אחר כך סימנים כאלה החלו להופיע אצל אחרים, שטסו לא הכי טוב, אבל גם לא הכי גרוע. ומצב רוחם של אלה נפל… במקביל ההדחות מהקורס נמשכו וסימנים מוזרים הופיעו ליד שמם של המודחים הטריים…

רק בסוף שלב הבסיסי, מישהו מהחברה העז לשאול את אליאל לפשר הסימנים שהיו ליד השמות שלהם. התשובה שלו הדהימה אותם… עם חיוך מתוק ורחב הוא אמר –”סימנים? זה שום דבר! היה פשוט מצחיק לראות איך אתם מתגנבים לחדר שלי ומנסים לפענח את הקשקושים שלי על הלוח, אז החלטתי קצת לשגע אותכם והתחלתי להוסיף מדי פעם כמה סימנים ליד השמות… הייתם צריכים לראות את עצמכם למחרת, אחרי שמישהו היה “מגלה” את הסימנים החדשים שלי”…

סא”ל יוסי אליאל ז”ל נספה בתאונת נץ 277 של טייסת 253 ב-3 ביולי 1986.