ביום 9.10.73 ,שהיה היום הרביעי למלחמת יום הכיפורים,פיטרל מבנה של טייסת 101 מעל לעמק הירדן בגובה 10,000 רגל. בשלב מסויים הפנה הבקר את המטוסים לכיוון מזרחה לאיזור קונייטרה כדי לחפש מיגים.הטייסים גילו זוג מטוסי מיג 17 סוריים שטס לכיוון דרום מזרח ובגובה נמוך,אך איבדו קשר עיין בשל העשן הרב ששרר באיזור.
המבנה ביצע פניייה נוספת בתוך שטח הפטרול וגילה זוג מטוסי מיג 17 נוסף שטס בגובה 1,000 רגל ובמהירות בינונית. הטייסים הסוריים ראו את מטוסי השחק הפונים לעברם,פתחו מבער אחורי,שברו שמאלה ומייד התישרו וטסו לכיוון צפון מזרח.
דרור חריש,שהטיס את שחק 52 שיגר טיל שפריר על המיג האחורי מטווח 800 מטר.הטיל פגע בו בפגיעה ישירה והמיג נפל והתרסק.חריש עבר למיג הנותר שטייסו ביצע שבירות קלות בניסיון להתחמק מהשחק הדולק בעקבותיו.חריש שם עליו את הכוונת וירה עליו צרור שפגע במיג. מיד החלה לצאת אש מחלקו האחורי של המטוס.המיג נעצר באויר,המשיך לטוס עוד כמה מאות מטרים ולאחר מכן השפיל את חרטומו בחדות ונכנס לאדמה.
סיפר חריש:
| “הימים היו קשים, הנסיונות לשריין את עצמך מהכאב על מות חברים היו קשים.הימים הקשים ביותר היו בחזית הסורית,היו לנו כ-4-5 גיחות ביממה,כוחות האוייב לא נהדפו וב-9 בחודש אני מוצא את עצמי טיס גיחה שניה כמספר אחד של מפקד הטייסת אבי לניר. רני זוכר ששאלתי “אבי-מה זה שאתה שם אותי מספרא אחד?” ואותו עונה “אתה והמיראז’ שלך נותמים לי הרגשה טובה כי נראה לי שנפגוש מיגים”. צריך לזכור לשמוביל יש יתרון כי הוא קדמי יותר וכך הבנתי שאבי לניר בחן אותי… הופנינו לגזרת קונייטרה ושם עשן הטנקים השרופים הקשה על הפעילות, אבל למרות הכל זיהיתי זוג מיג 17 התוקף את כוחותינו. עטתי לעברם ופגעתי בראשון בטיל שפריר. המיג נעצר באויר ואז הסתחרר והחל ליפול. באותו יעף הגעתי לשני ופוצצתי אותו בכדורים, והוא נכנס מיד לאדמה. תוך כדי הקרב לניר מחפה על הזנב שלי בצורה מעולה, ואז,כשהוחלפנו בזוג טרי, ראיתי איך אבי “רקד” בקוקפיט ואני עדיין לא מאמין איך מפקד שמח כל כך על הפלה של מישהו אחר…” |
