לאחר אישור הצנזורה
למען האמת האירוע עם אליאל היווה לגבי ד’ הלם לא קטן במישור הפסיכולוגי.
במישור הטיסות המשיך לטוס ולהתאמן – עם המדריכים האחרים. לאט אבל בטוח תפש את רזי הטיסה במבנה מכונס וכבר לא חשש “ליפול” על המוביל בפניות ממנו. ד’ עדיין הייה גס על ההגאים וכתוצאה מכך המטוס לא “ישב” במקום, אלא יותר “רקד סביב המקום”, אבל מגיחה לגיחה האמפליטודה של ה”ריקוד” הזה הצטמצמה לכדי גודל סביר לחניך ב-“בסיסי”.
במישור האמוציונלי היה לד’ מעט יותר קשה. מחשבות שונות על מה יכול היה לקרות אילו הבידון היה מתכופף מעט יותר לא הרפו ממנו זמן מה. ברוב תמימותו שפך אותם על הכתב באחד המכתבים לבחורה שניסה באותם ימים לכבוש את ליבה. לבחורה קראו כרמלה והיא הייתה אז תלמידת י”ב באקדמיה למוסיקה בירושלים. למרות שהם היו מתראים מדי פעם, בעיקר בחופשות השבת של ד’, ברגעים שנפשו דרשה זאת, הייה כותב לה מכתבים. והפעם זה היה מקרה כזה…
בלי לחשוב הרבה התיישב והתחיל “לשפוך” את תחושותיו ומחשבותיו. בכדי להדגיש את האסון שנמנע ציין משקלים, כוחות ווקטורים פועלים. את המכתב פתח באופן מיושן משהו במשפט “כרמלה היקרה” שחזר עליו כמה פעמים לאורך התיאור…
ד’ סיים לכתוב את המכתב, שלח אותו ושכח ממנו…
כעבור כשבועיים בין כל פרחי טייס הטסים – “ראשוני”, “בסיסי” ו-“מתקדם” – עברה הודעה דחופה על מפגש במועדון פרחי הטייס. בשעה היעודה התאספו שם כשכולם תוהים מה פשר הדחיפות ועל מה בעצם מדובר. בדיוק בזמן שנקבע, על הבמה במועדון עלה מד”ר (מדריך ראשי) של בית הספר לטיסה – סא”ל דני פ’.
דני פ’ נהיה המד”ר לפני זמן לא רב – מייד אחרי צק’ 8 כשהחניכים היו עדיין ב-“ראשוני”. הוא היה קפדן וחסר סבלנות, בעל אמונה גדולה במשמעת וניקיון. מסדרי המפקד במגורים עם דני פ’ היו לסיוט של כל פרחי הטייס ושלהם גם. במסדר המפקד הוא היה בודק לא רק את ניקיון החדרים, השירותים והשטחים שליד, הוא היה בודק כמעט בזכוכית מגדלת את הגילוח וניקיון אוזניים של פרחי הטייס עצמם. מסדר המפקד איתו היה נמרח על פני שעות, כי ליד כל אחד מאיתם הוא היה נעמד ובוחן בקפידה יתרה כל כפתור על החולצה, מחפש כל כפל מיותר במכנסיים. דני גם היה מאוד אכזר ל”פושעים” שתפס – מסדרים נוספים וריתוקים היו ענין של מה בכך בארסנל החינוכי שלו. כמו כן הוא היה חסר סבלנות כלפי אלה שלא הזדרזו להבין ולמלא אחר הערותיו, שלא לדבר על הוראותיו והפקודות הישירות. בתור מד”ר הוא היה עושה מבחני טיסה לחניכים – בעיקר מבחני התקדמות שברוב הכמעט מוחלט של המקרים היו מסתיימים בכישלון החניך ובהמשך בהדחה. בקיצור הוא היה דמות של יראת כבוד, וכל פרחי הטייס השתדלו מאוד לא להיתקל בו.
יחד עם זאת, דני פ’ היה בעל איתור ה”עוז” מתקופת היותו טייס מסוקי סופר פרלון על חילוץ טייס שנטש מעבר לקווי האויב בימי מלחמת ששת הימים ובתפקידו הקודם היה מפקד טייסת קרב… בטיסה הוא היה מקצוען עם השגים מוכחים…
והינה דני פ’ עולה על הבמה, מוציא מהכיס איזשהו דף נייר ובלי הקדמות מיותרות מתחיל להקריא. הקטע שהוא הקריא מייד נשמע לד’ מוכר, אבל ד’ עוד לא הבין על מה המדובר… דני פ’ הקריא מהדף שבידיו ותוך כדי הקריאה פניו החלו להסמיק, קולו החל לקבל אינטונציות עצבניות והמימיקה שלו החלה להתמלא באמוציות. כשהוא הקריא את צמד המילים “כרמלה יקרה” שקע ליבו של ד’ בתוכו…הוא הבין שהוא מקריא מהמכתב שלו, ושזה הסוף שלו כאן, שהנה הולכים לזרוק אותו מקורס הטייס על עבירת שכלל לא התכוון לבצע…
מסביבו של ד’ כל פרחי הטייס התפקעו מרוב צחוק – מצד אחד הבינו שהמפגש הדחוף הזה לא מאיים עליהם בכלום, מצד שני סגנון הכתיבה הרומנטי והכבד של ד’ בביצועו האומנותי של דני פ’ היה מצחיק בפני עצמו… מה שהרג אותם לגמרי היה כמובן “כרמלה יקירתי”…
כשדני פ’ סיים את מופע הסנדאפ שלו, הבהיר לכולם שמה שקרה כאן זו עבירה חמורה על ביטחון שדה, ושהפושע – וכאן הוא הזכיר מפורשות את שמו של ד’ – יישפט מחר בבוקר בפניו על מעשה זה במשפט צבאי מלא.
הרוס ומדוכא עבר ד’ את הלילה, ולמחרת התייצב בלשכתו של דני במשרדי בית הספר לטיסה. חבוש כומתה ובדום מתוח עמד למשפט מפני המד”ר שהראה לו את המעטפה ששלח לכרמלה לפני כששבועיים ועליה סימנים שחורים של צנזורת בטחון שדה. דני שאל אותו האם הוא מודה. ד’ ענה “כן המפקד!”. שאל אותו למה עשה את זה. ד’ ענה “לא התכוונתי, המפקד! לא חשבתי שזה אסור…” דני פ’ החל בקול רם וצרחני משהו לחזור על הנאום שלו מאתמול, וכשהתעייף פסק – “ריתוק עד סוף התקופה!”. אחר כך פטר את ד’ ב-“חופשי!”. ד’ הסתובב “לאחור פנה” ובלי להצדיע עזב את החדר כהולך על צמר גפן…
עד היום לא ברור לד’ למה קיבל עונש כה קל על עבירה שהוצגה ככה חמורה… הוא ציפה להדחה מהקורס, או לפחות השעייה ל-4 חודשים, אבל “יצא בזול” עם 6 שבועות ריתוק – זה מה שנשאר לחניכים עד סוף התקופה… לשמחתו בפרוזדור הארוך של הקומה השניה של משרדי בית הספר לטיסה לא היה גבול, אם כי מאוד ניסה לשמור את השמחה הזו עמוק בלב, הרחק מעין הזרים…
כמובן שלחבר’ה מהקורס שלו הייתה עוד סיבה להקניט אותו, ומדי פעם שאלו אותו מה שלום כרמלה והאם הוא ממשיך לכתוב לה מכתבים… אבל כעבור כמה שבועות העניין של כרמלה נשכח, כמו גם העקיצות מצד החבר’ה, למרות שמדי פעם החניכים מקורסים האחרים היו מצביעים עליו באצבע…
החניכים המשיכו לטוס הלאה לפי תוכנית והכל היה רגיל, למעט העובדה שכל החבר’ה מהקורס כל שבועיים היו יוצאים הביתה, וד’ לא…
לגלות להורים את הסיבה האמתית להעדר חופשות השבת שלו ד’ לא היה יכול, אז הוא המציא להם איזשהו סיפור שעבד למשך שבוע שבועיים… בינתיים החברה גילו מידת רחמים והיו חולקים איתו כל מיני מטעמי בית שהיו מביאים מהחופשות. כמו כן הביאו לו טוסטר ישן שבו בשבתות וחגים (תקופת הריתוק שלו נפלה על תקופת ראש השנה וסוכות) ד’ היה מכין לעצמו מטעמים מלחם, גבינה צהובה, זיתים ועגבנות שהייה מגניב מחדר האוכל.
עד שההורים התגעגעו מספיק ובאו לבקר אותו באחת השבתות… אז ד’ נאלץ לגלות להם שהוא בעונש…
לקראת סיום התקופה סיימו החניכים את סילבוס הטיסות שלהם. ב-“בסיסי” החלה תקופת מבחני סיום השלב. זו הייתה תקופה לחוצה, תקופת ההדחות… בתקופה זו איבדו כמה חברים אחרונים מהקורס לשלב הזה. הם עדיין לא ידעו, אבל משיקולים שונים הוחלט שבתקופה הבאה לא יהיה “מתקדם תובלה” ולכן הבוחנים היו אכזריים במיוחד. בין היתר נפרד ד’ מאייל ב’, בחור מצוין מכפר יחזקאל שהיה איתו באותה כיתה ב”מכין” – הוא נשלח לקורס טייסי מסוקים בארה”ב.
מה שהיה ברור, שהקורס שלהם, שפעם הפחיד בגודלו את מפקדי בית הספר לטיסה, הצטמק למימדים של קורסים אחרים, ובמגמת קרב אפילו מעט מתחת לממוצע של הקורסים הקודמים.
כך או אחרת, סוף התקופה הגיע. ד’ עבר את כל מבחני הטיסה של שלב ה-“בסיסי” ובמסדר “החלפת הכותפות” החליף את הכומתה עם פס לבן בכובע קצינים של חיל האוויר ואת כותפות הקרטון הכחולות בכותפות בד של ה-“מתקדם”.
הריתוק שלו הסתיים, ולרגילת סוף התקופה יצא ד’ עם תאבון חיים ומורל גבוה…
