מלחמה ושלום בעיני טיס

אשתף אתכם בשני אירועים שקרו לי בעברי. אחד של מלחמה ואחד של שלום – ושניהם קשורים זה לזה. הם התרחשו בקהיר, בירת מצרים.

במלחמת ששת הימים בשנת 1967 הייתי טיס קרב במטוס “מיראז’ 3” בטייסת 119.

ביום הראשון והמכריע של המלחמה ההיא, ה- 5 ביוני, ביצעתי ארבע משימות תקיפת שדות-תעופה, לצורך פגיעה בשדות צבאיים ערביים.

הטיסה הרביעית, אחה”צ, הייתה לתקיפת שדה התעופה “קהיר בינלאומי”, השדה האזרחי הראשי של מצרים. השדה הזה לא הותקף ולא נפגע במהלך היום. חיל האוויר המצרי החליט להפנות לשדה האזרחי את מטוסי הקרב שנותרו שמישים בשדות התעופה הצבאיים שנפגעו, בערו ובמסלוליהם חורים ובורות מההפצצות חיל האוויר הישראלי.

הוחלט במטה חיל האוויר לשלוח אותנו, מבנה של טייסת 119, לשתק גם את השדה הזה. יצאנו לדרכנו בשלושה מטוסי “מיראז’ 3″ (כי לרביעי הייתה תקלה ולא יכול היה לצאת), חמושים בתותחים ובפצצות. כל מטוס נשא שתי פצצות בנות 500 ק”ג כל אחת. פצצות אלה, כשהן פוגעות במסלולי שדה התעופה, מתפוצצות מתחת לאספלט ו”חופרות בור” שקוטרו כ-10 מטרים. מסלול פגוע שכזה אינו ניתן לשימוש במשך זמן רב, עד לניקויו ותיקונו. כך “נסגר” השדה לפעילות עויינת למשך זמן.

טסנו בגובה נמוך ביותר ובמהירות גבוהה מעל לים התיכון, פנינו לכיוון הדלתא של הנילוס, מצאנו את מטרתנו ונכנסו להפצצה בצלילה. אש נ”מ חזקה ביותר קדמה את פנינו. בשעות אלה כבר נעלם גורם ההפתעה של התקיפה בבוקר. השמיים היו מלאים בפיצוצי פגזי הנ”מ. משום כך לא המשכנו ליעפי צליפה בתותחים על מטוסים בשדה בו חנו מטוסים אזרחיים וצבאיים – והסתפקנו בהטלת הפצצות. שחררתי את שתי הפצצות שלי על המטרה המתוכננת: הצטלבות מסלול הסעה עם מסלול ההמראה שכיוונו צפון/דרום (לטייסים: מסלול34/16).” Intersection N”

הפצצות שלי ושל חברי למבנה עשו את מלאכתן. השתיים שלי יצרו שני בורות ענקיים במסלול הראשי של “קהיר בינלאומי” ושיתקו אותו. יחד עם הפגיעות של חבריי בהצטלבויות אחרות של המסלולים, השדה הפעיל נוטרל והפסיק להוות איום על העליונות האווירית של כוחותינו.
עד כאן – המלחמה.

ועתה: סיפור השלום.

חלפו שנים, מלחמת יום הכיפורים (שגם בה לחמתי כטייס-קרב) פרצה וחלפה לה. נשיא מצרים, סאדאת, הגיע לישראל ונחתם הסכם שלום עם מצרים.

אחד הסממנים הראשונים של הסכם השלום היה פתיחת קו טיסה מסחרי בין ישראל ומצרים, מנתב”ג ל”קהיר בינלאומי”.

אני, ששמשתי אז בתפקיד קברניט של מטוס “בואינג 707″, הייתי בין הראשונים שיצאו לטיסות בקו הזה. התרגשותי בטיסה הראשונה הייתה רבה: לטוס בשמי הדלתא, שהיו בעבר עוינים ומסוכנים, לזהות עיירות שהכרתי ממפות צבאיות ואת פיתולי נהר הנילוס, המתפצל ליד קהיר. חלפתי אפילו מעל לפירמידות ול”ספינקס”.

הגעתי לנחיתה בשדה “קהיר בינלאומי”, אך לא על המסלול שהיה אז, ב-1967, היעד שלי להפצצה. המצרים החליטו כנראה שהנזק שגרמנו לו היה גדול מדי, ואי אפשר להמריא ולנחות עליו. במקום זאת הם השתמשו בו כמסלול הסעה: בו מגיעים המטוסים לאחר הנחיתה אל הטרמינל.

לאחר הנחיתה ישבתי בתא הטיס של ה-707 כשאני נוהג במטוס על הקרקע ומתקרב אל צומת המסלולים שאותה הפצצתי ב-1967. ראיתי את התיקון שעשו המצרים במסלול: טלאים גדולים של אספלט שכיסו את ה”בורות” שחפרתי שם. גלגלי המטוס חלפו מעל הטלאי – והמטוס הגדול והכבד קירטע כשעבר מעל התיקון הלא-כל-כך מוצלח. המשככים של כני-הנֶסע ספגו חלק מהחבטה והנוסעים כמעט ולא חשו בדבר.

אני הרגשתי! כך נסגר לו מעגל של מלחמה ושל שלום.

*אילן הייט סיים קורס טיס מס’ 37 ביולי 1962, ולאחר קורס אימון מבצעי הוצב בטייסת העקרב כטייס סופר-מיסטר. בשנת 1965 הוכשר כטייס מיראז’, הוצב לטייסת העטלף, לחם במלחמת ששת הימים ובשנת 1968 השתחרר ועבר לטוס בחברת אל-על. המשיך לטוס ולהילחם במילואים כטייס סקייהוק, נשר, ומיראז’.

אילן הייט שימש כטייס וקברניט עד 2009 במטוסי “בואינג” 707, 747-200, 757,767, 737NG.