ויהי ערב ויהי בוקר… מלחמה. חוויותיו של טייס קורנס במלחמת יום הכיפורים

מזכרונותיו של טייס קורנס במלחמת יום הכיפורים

הערת המערכת: בפרוץ מלחמת יום הכיפורים היה המחבר מפקד טייסת מדריכי-טיסה בדרגת רס”ן בבית הספר לטיסה בחצרים, וטייס קורנס בהצבות-חירום בטייסת 119. המאמר נכתב בשנת 2014.

———–

יום ששי 5 אוקטובר 1973, ערב יום הכיפורים. אנחנו מתכוונים להשאר בבסיס ומסיימים את ההכנות לקראת הצום.

יפה אשתי יוצאת להשלמת קניות בשק”ם לקראת הסעודה המפסקת וההמולה רבה. מה קורה? הבסיס נסגר ליציאות. כל החיילים המופתעים מתנפלים על המדפים “לתדלק” לפני פרוץ הצום.

יפה חוזרת הביתה ומדווחת תוצאות. אני מתקשר לטייסת 119 לבדוק מה קורה. “הבסיס סגור. אין הנחיות מיוחדות” אני מאחל להם “צום קל” וחוזר לשגרה.

המצב קצת משונה בעיני. אתמול נפגשנו כולם בהלוויה של גולדי. היו רחישות ומלמולים אבל לא עלתה שום מחשבה על הגברת כוננות שתחייב סגירת בסיסים ביום כה מיוחד.

כבר כמה שבועות, מאז יום הקרב בצפון ב-13 ספטמבר, יש ספקולציות על תגובה סורית אפשרית אבל לא משהו מיוחד. דווקא היום?!

בערב, מתכנסים בבית הכנסת שצר מלהכיל את כל המתפללים, כולל החיילים שנשארו בבסיס. המון שאלות ואין תשובות. בסך הכל האוירה רגועה, למרות סימני השאלה, ואין מתח מיוחד.

לאחר התפילה מתכנסים החברים בביתו של אהוד חנקין המד”ר להעביר את הזמן. מנסים להשוות מידע מהבסיסים השונים והבלבול רב ונע בין “סתם כסת”ח” ועד “פעולת תגמול בצפון”. אף מילה על מלחמה כוללת. אני צם ביום כיפור ומצליח להחזיק מעמד בין הנשנושים המעניינים שעולים על השולחן. בחצות אנחנו פורשים הביתה.

שבת 07:00 סירנה. אני מתנפל על הטלפון המבצעי “מה קורה?”  והתשובה “יש פיזור הצ”ח יש תובלה בשעה 07:30”.

אני לא מחכה. יש פריווילגיות למ”ט מדר”ט. נפרד בחיבוק ונשיקח מיפה ומהבנות מיכל ויעל בנות ה-6. מרגיע אותן שהכל יהיה בסדר ואם יהיה משהו “הם ישלמו ביוקר” מציץ לעריסה בה ישנה אלה הקטנה בת 3 חודשים ודוהר לשדה קדם לתפוס פייפר.

בשדה קדם, מפגש של קבוצת פקודות של בית הספר לטיסה. כולם מתנפלים על הפייפרים. אני פוגש את אהוד חנקין ואת גדי סמוק, מסתכלים בעיניים ומברכים בהצלחה. לא העליתי בדעתי ששוב לא ניפגש.

…כולם מתנפלים על הפייפרים…

נחיתה בתל נוף והגעה לטייסת. כולם בחדר תדריכים. מפעילים את פקודת “שריטה”, מכה מקדימה על שדות תעופה ויעדים בסוריה ובמצרים. אילני מחכה לי עם המפות לתקיפת צלחיה. הגעתי באמצע התדריך ואני משלים את החסר במהירות. אין זמן לשאול מה הרקע ולמה זה קורה. יוצאים למטוסים. זמ”מ 10:30. הדת”קים מלאים באנשים מודאגים. שואלים שאלות ותשובות אין. מתניעים ומתחילים להסיע בדממת אלחוט.

אני מכיר את אילני הרבה זמן. הוא מהמחזור השני של הנווטים הצעירים שהגיעו לטייסת עם הסבתה למטוסי קורנס. נווט טוב, תכליתי, רגוע, חבר. טסנו בהרבה גיחות מבצעיות ביחד והיינו שותפים בקרב בתאריך 8 ינואר 73 בו הפלנו מיג 21 סורי. אני מנסה להבין מה אמר פריגת בפתיחת התדריך על המצב ואילני אומר שזו מלחמה. אני מסתגר, מפנים ומנסה להשוות נתונים עם מה שאני יודע וחש. זה לא מסתדר לי עם כל התיכנונים שאני מכיר ומול הפתיחה המסודרת למלחמת ששת הימים ובוודאי לא עם מלחמת ההתשה והבט”ש למינהו.

לקראת ההגעה לעמדת ההמראה חולף על פנינו ג’יפ נושא שלט “בוטל. לחזור לדת”ק”.

חוזרים לטייסת  ומנסים לברר מה ולמה. שומעים בכריזה “בן-רום ואילני למבצעים”. יורדים למטה ומקבלים משימה לצילום התעלה. זמ”מ 11:30. משימה מוכרת ושגרתית. הביצוע בשטחנו, מספר 2 שפיר עם נתן פרי, נראה לי מיותר אבל רוצים מטוס מלווה להַתראות + גיבוי לצילום.

אני עדיין בצום. מסתכל סביב, רואה את כץ א’ “בוא נלך לחדר האוכל ונתפוס משהו” כץ מצטרף וזה בשבילי אישור שההחלטה נכונה.

יוצאים למטוס 98 בדת”ק 7. בדת”ק הצילום אין את הרעש והמהומה של הדת”קים האחרים. המכונאים מתעניינים מה קורה ואנחנו מרגיעים “לא ברור. בשביל זה אנחנו יוצאים”. ממריאים צפונה ומטפסים לכיוון נתניה. מסתובבים ומבצעים פרופיל האצה ל-1.2 מאך ומתחילים טיפוס. הרדיו שקט לגמרי וככה גם הקוקפיט. הראות טובה והשמש במצב טוב. אני מניח שהתוצאות תהיינה טובות. נכנסים לנתיב הצילום אני מדווח “הפעל” ואילני מצלם. הנתיב מסתיים בשקט כמעט מוחלט. פחות התראות מהרגיל. חוזרים לנחיתה. אנחנו לא קיבלנו דיווח על תוצאות הגיחה אבל בני פלד הסתובב אחרי המלחמה עם אלבום תמונות מתחת לבית השחי והציג בפני כולם את המערך המצרי כולל ולקראת הקמת הגשרים על התעלה והתלונן על כך שמידע זה לא זרם לחיל האויר.  

קורנס 98

חוזרים לטייסת. מהומת אלוהים. בזמן שטסנו הגיעה ההודעה שמלחמה צפויה להפתח בשעות הערב, וכי יש להעביר את כל המטוסים לתצורת א”א. מתחילים לעכל ולהתארגן.

13:50 סירנה. הודעה בכריזה “כל המטוסים לאויר”. אני אפילו לא יורד למבצעים. תופס את שגיא מייג’ור ודוהר לעמדת יירוט. מניע, ויוצא לעמדת המראה. ממתין שייצטרף אלי מישהו ונמריא. אשר שניר מגיע לעמדה, מסכמים בינינו שנתפצל לשני זוגות ונארגן את ההגנה מעל הבית. ממריאים, המגדל מתאם את ההגנה עם חצור. במשימה הזאת לא עוברים לערוץ הבקר וזה חוסך מאיתנו את כל המהומה. מטוסים אחרים שממריאים בתצורות לתקיפה (לא הספיקו להסב את כל המטוסים לתצורת יירוט) נשלחים לים לזרוק חימוש ונלקחים על ידי הבקר למשימות הגנת-שטח במקומות שונים.

מסתובבים ושום דבר לא קורה. עובר לרגע לערוץ הבקר ומקשיב למהומה. חוזר לערוץ המגדל ומבקש לעזוב את הבסיס ולעבור לבקר. “שלא תעיז”. נשאר. מסיים דלק ונוחת.

חוזרים לטייסת. מנסים להתעדכן. ערפל הקרב מנצח אבל ברור שהמצב לא דומה לשום דבר שהכרנו/ציפינו. תקיפות במקביל בשתי הזירות. ק”א. מלחמה.

שגיא ואני מקבלים זמ”מ לשעה 16:30 למשימת הגנת-שטח בדרום סיני. הבקר שולח אותנו לאזור שארם מעל הבסיס ואח”כ מפנה אותנו לראס סודר “יש התראה על חדירה של מסוקים” מסתובבים, מחפשים בעיניים ובמכ”מ. לא רואים כלום. על ערוץ הבקר הדרומי שומעים שיש פעילות, הפלות והפגעות של כוחותינו אבל באזור שלנו מ- נאדא.

חוזרים לטייסת. מתכוננים לטיסות לילה. הלילה מואר יחסית ואפשר לטוס די בנוחות. המשימה: קלע על ריכוזי כוחות/גשרים בתעלה. זמ”מ 20:00. אני מצוות עם שגיא מייג’ור מזיקני הטייסת. יחד היינו בצוות ההקמה של הטייסת ויש לנו הרבה חוויות משותפות. מקבלים את המפות מצוות התכנון. עוברים על הנתיב ומחלקים את העבודה בינינו. לא נראה מסובך.

מגיעים לעמדת המראה. על ערוץ הטייסת אנחנו שומעים דיווח של שפורר על ההתרסקות של נווה וזילברמן בפיינל בחצרים. הדיווח, לטעמי, היה מפורט מדי ואני מעיר לשפורר. במקביל, אני מעכל את המידע. הם היו במשימת קלע כמונו. ממה הם נפגעו? היתכן שיש איום אמיתי בגובה נמוך ובשטחנו? שגיא ואני מדברים והרבה סימני שאלה נשארים באויר.

אנחנו ממריאים וטסים למשימה. הרדיו שקט יחסית והטיסה נוחה. מוצאים את הנקודה ליציאת הכיוון מנמיכים ומאיצים ל-540 קשר. מתקרבים לתעלה והאופק מתחיל להאדים. רואים פסי אור ושריפות. ה”כומר” שקט. מושכים במקום, משחררים ומיד מנמיכים. שקט. חוזרים הביתה.

בטייסת אוירה מתוחה. המטוס של נווה נפגע מנ”מ. זה אומר שיש מארבים בשטחנו?!. מנסים לעכל ולבנות את התמונה. מתארגנים למנוחה. מחר יום חדש. “בן-רום שגיא למבצעים” מודיעים בכריזה. מה זה? הרגע חזרנו. רוצים לנוח. אני אחרי 4 גיחות. יורדים למבצעים. “יש הוראה לשמור רצף פטרול מעל שארם. זמ”מ שלך 24:00”. שגיא ואני פורשים לחדר כוננות לתפוס מנוחה קצרה.

אני מרים טלפון ליפה שנמצאת אצל אמא שלה בתל אביב. “מה קורה?” היא שואלת. אני מעדכן בקצרה ומנסה להרגיע. “איך היתה הדרך מחצרים?” אני שואל. יפה מתארת בקצרה את הנטישה החפוזה ומוסיפה שהיא מקווה שזה לא יימשך הרבה זמן כי הילדות התחילו כיתה א’ בבאר שבע והיא לא יודעת מה לעשות איתן כל היום בתל אביב. סיכמנו על נוהל קשר בכל ערב ועל כך שנראה מה ילד יום לגבי הבנות. יפה חוותה פינוי משפחות במלחמת ששת הימים אבל אז היתה בהריון ואילו עכשיו היא + 3 בנות + תקופה ארוכה של החלמה שלי מפציעה קשה ואני יכול רק לתאר לעצמי מה עובר לה בראש.

המראנו ב-11:30. הטיסה בגובה לאזור. מפטרלים. הבקר מפנה אותנו לחפש במקומות מסויימים אבל לא רואים כלום. אין עזרת בקר משום שהמכ”מ בשארם נפגע מטיל כבר ברגעי הפתיחה של המלחמה. אנחנו מסתובבים ומרגישים מתוסכלים. הרדיו שקט יחסית ואנחנו מנסים, בעדינות, לשכנע את הבקר לחזור הביתה. אנחנו יכולים לחוש בערפל הקרב מתוך הדבקות שלו “תמשיכו להסתובב יש התראות”. חוזרים לנחיתה במינימום דלק.

יום ארוך עבר עלי. חיל האויר מנסה לחזור לתלם ולתפוס פיקוד על הארועים. הטייסת קיבלה הוראה להפעיל את פקודת “תגר” (תקיפת הטילים במצרים) וההכנות בעיצומן. זמ”מ 06:30.

אשר שניר מזמין אותי לביתו בשיכון לנוח כמה שעות. אני נענה ברצון. אשר חבר וותיק והיינו יחד בצוות ההקמה של 119/קורנס. אשר היה סמ”ט א’ ואני סמ”ט ב’. אשר היה מבכירי הטייסים בחיל והוביל ברשימת מפילי המיגים עד לפרוץ מלחמת יום הכיפורים. ביום שהחלפתי אותו בתפקיד סמ”ט א’ שלף מהמגירה סיגר מהודר ואמר לי שהוא שמר אותו וקיווה להצית אותו עם ההפלה הראשונה שלו על קורנס. שמרתי את הסיגר במגירה כמעט שנה נוספת והשתמשתי בו ביום 21 נוב’ 1972 כאשר היפלתי, ביחד עם כץ א’ כנווט, את המיג הראשון בתקופת הקורנס. אנחנו בדירה של אשר בשיכון. לא יכולים להרדם. מחליפים מחשבות ודעות על ארועי היום ועל מצב חיל האויר קדימה. הסיכום שלנו – אם יתנו לנו ללכת לפי התו”ל, נחסל את מערך הטילים ונקרע אותם. הזמן רץ ואין כבר זמן לישון. השעה 04:00 ואנחנו יורדים לתדריך בטייסת.

בחדר תדריכים מלא אנשים, רובם עם עיניים אדומות. משלימים מידע על טייסות אחרות משלימים חוויות על ארועי הלילה ופריגת מעדכן על תקיפת הסט”יל. פריגת פותח את התדריך ומאיץ בכולם להסתכל קדימה ומלא ביטחון שפקודת “תגר” תהפוך את הסיפור. המטס הראשון הוא פשוט יחסית. שורה של מטוסים בודדים לביצוע קלע על סוללות. זוכרים את ההיפגעות של נווה בלילה ומרגישים מתיחות מסויימת לנוכח המודיעין החסר.

המטס כולו מתנהל בדממת אלחוט. אני מצוות שוב עם אילני והטיסה מתנהלת בשקט ולפי התכנון. מגיעים, מושכים והחימוש משתחרר. ה”כומר” כמעט שקט. הפתעה. בדרך בחזרה אנחנו מרגישים טוב. אם ככה זה מתחיל, עכשיו יגיעו תורם של מטסי התקיפה הישירה ונרסק את מערך הטילים המצרי ואנחנו נהיה שוב מלכי השמים באזור.

נחיתה. הסבר קצר למכונאים מה עשינו ומה קורה וממהרים לטייסת.

“כולם לחדר תדריכים” מודיעים במערכת הכריזה. אנחנו נכנסים, מצפים לתדריך מפורט על המטס השני למצרים. פריגת מתייצב על הבמה “הודיעו לנו להפעיל את דוגמן 5. זמ”מ 11:00”. (תקיפת מערך הטילים בסוריה).

תדהמה ודממה בחדר תדריכים. אני מסתכל סביב. מבטי נתקל באשר שניר. זו לא השליטה בעניינים שלה ציפינו וקיווינו.

זו מלחמה אחרת….

שתפו את המאמר

מנוי
Notify of
guest

0 Comments
Inline Feedbacks
צפה בכל התגובות

מאמרים אחרונים

קטגוריות

ניוזלטר מרקיע שחקים

הירשמו לניוזלטר של מרקיע שחקים ותהיו הראשונים לדעת על מאמרים ועדכונים חדשים באתר!

תודה על הרשמתך
0
Would love your thoughts, please comment.x