שיחת עומק בין ההיסטוריון אורי מילשטיין לבין תא”ל (דימ’) צורי שגיא (שינקין)
באדיבות אורי מילשטיין
“באתי למוסד. היו שם שייקה ברקת ראש מודיעין חיל האויר, ויוסק’ה יריב, ראש המבצעים של המוסד. ואמרו לי “תשמע: אתה עכשיו מקבל 2 סופר פרלונים, אתה מתכנן תדלוק לאורך הנתיב, אתה תטוס עד לכורדים, 1,000 ומשהו קילומטר מזרחה, ואתה מברר ומנסה לשחרר 2 טייסים שנפלו לנו בשבי ב-H-3.”
זה נשמע לי קצת דמיוני, אבל אין דבר שהוא דמיוני.הם אמרו לי דבר שהיה יותר הגיוני-“אם לא תצליח לאתר או לשחרר את הטייסים, תביא קצינים עירקיים שיהיה לנו עם מי להחליף”.
זה באמת נשמע כבר יותר הגיוני. אמרתי להם, “תראו חברים. התכנית שלכם נראית לי קצת דמיונית.איפה אני אשים שם את ההליקופטרים? חיל האויר העירקי שולט שם באופן חופשי. מציע שתקנו לי כרטיס לטהרן. אני אגיע לטהרן כפי שהגעתי תמיד, בעזרת האירנים אגיע למולא מוסטפה בראזני, ואני אברר מה עם הטייסים או עם קצינים עירקיים”.
וכך היה. הגעתי לשם. אז היה לנו שם בית חולים שדה.דר’ גיורא טרייסטר היה אחראי על בית החולים. הוא כבר קיבל התרעה ותכנן, ואז התחלנו לאסוף אינפורמציה, -וזה לא פשוט, כי אתה יכול להרוג את הטייסים שלך.
אני הלכתי יותר לכיוון של קצינים עירקיים, אבל לא החלטטתי עדיין על מה הולכים, ואז קיבלתי הודעה,”אתה יכול לחזור לארץ”, העירקים העבירו את הטייסים שלנו לירדנים כי לירדנים לא היה אף שבוי ישראלי.
אז חזרתי לנמרודי, אכלתי דובדבנים וחזרתי ארצה
