בתאריך ה-23 לאוקטובר 1973 , יום לפני סיום מלחמת יום הכיפורים,הוביל משה הרץ בנשר 17 רביעיה של טייסת 113 בפטרול בגובה נמוך בגזרה המערבית של התעלה. במבנה היו גם רס”ן גדעון דרור בנשר 18 , אברהם גלעד1 וטייס נוסף. בעת משיכה מעלה לעבר רביעית מיגים שזוהתה באיזור, נפגע מטוסו של הרץ בכנף מאש נ”מ.
סיפר הרץ:
חזרתי מזרחה לנחיתה כשעשן שחור יוצא בכמויות מהכנף. אם אני זוכר נכון – גם נורית אש. התלבטתי אם להמשיך עד לרפידים במצב כזה. ראיתי את פאיד ושאלתי את הבקר האם פאיד כבר נכבשה (בתדריך בוקר ציין איש המודיעין שיש קרבות לכיבושה). ענה לי הבקר: “המתן נברר” , אחרי שתי דקות אני שואל שוב והוא עונה: “המתן, מבררים”. |
מסתבר שכוחות צה”ל (גדוד 106 של חיל השריון) הגיעו לבסיס חיל האויר המצרי פאיד ב-21 באוקטובר, והוא נפתח לנחיתת מטוסי צה”ל ב-23, כשעה וחצי לפני נחיתת מטוס הנשר ונקרא “בסיס ח”א נחשון”.
“הואיל ובכביש הזה לא היו שוליים לעצירה” ואני כבר מעל השדה – אני מסתכל היטב, נראה נקי. מחליט לנחות. גלגלים, פיינל ונחיתה בין בורות במסלול. נדרש סלאלום כדי לא להתרסק! עוצר בקצה המסלול מול דת”ק (דיר תת קרקעי) מצרי. מגיעים חיילים, צ’יטה והצלם מיכה ברעם. הם מספרים שעדיין יורים ונלחמים (שומעים). אני עולה על קרנף שמפנה פצועים ומגיע לארץ ומשם ברכב לטייסת להמשך טיסות. אחרי יומיים שלן הביאו את המטוס.” |

המטוס הוחזר אחרי יומיים מכיוון שלקח זמן לתקן את הכנף, וגם מפני שיום למחרת הנחיתה, ניסו מטוסי חיל האויר המצרי לתקוף את השדה, תקיפה שמנעה פעילות , ובקרבות אויר שהתפתחו הפילו מטוסי חיל האויר שבעה מטוסים מצריים.
תודתנו לסא”ל (דימ’) פרופ’ הראל גילוץ על עזרתו בהכנת המאמר
הערת המערכת:
1.דרור וגלעד הפילו כל אחד מיג 21.