| שלום חברים בכל יום דאייה התוכנית שלי היא לבצע טיסה על גבולות האפשרות של היום. בדרך כלל החלומות גדולים מהמציאות, אבל על כל 10 חלומות מימוש של חלום אחד שווה את כל האכזבות. ביום שישי ושבת האחרונים עפ”י התחזית היה אפשר לחלום לבצע טיסה של 500 קילומטר. לקראת יום שישי אני מתכנן טיסה שמבוססת כרגיל על לוח זמנים ועל תנאיי הדאייה הצפויים עפ”י שעות היום והמקום. אברון ואנוכי ממריאים בדאון DG-500MB ליום שנראה טוב. התוכנית היא להגיע לערד ומשם לכיוון ירושלים דרך מדבר יהודה. אברון עייף ואני מנסה ליצור מוטיבציה אבל לשם שינוי עבודת הצוות שלנו הפעם לא מושלמת. הדרך לירושלים נראית גבולית לביצוע ודי קשה. אנו שומרים בקושי ערך גלישה בטוח למנחת מצדה. בחזרה נראה טוב אבל בפועל העננים לא ממש עובדים. בשלב מסוים, כשאנו קרובים ליישוב כרמל (במזרח רכס יתיר) מנחת מצדה כבר לא רלוונטי ומנחת וערד מתחיל להיות נגיש. האף לכיוון ערד, הרוחות היורדות מרכס יתיר עושה שמות בגובה שלנו. אנו נאלצים לשנות כיוון לעמק ערד לשדות בטוחים יותר, והדאון ממשיך ושוקע בקצב חריג. החושים מתחדדים, רמת הערנות שלנו כצוות עולה, אברון מתכונן להתנעת מנוע באוויר ואני מתמקד בהטסה ושמירת כיוון לשדה לנחיתת חוץ. בדאון מהסוג שלנו אחד הדברים המסוכנים ביותר הוא להסתמך על המנוע כדי להיחלץ. הנוהל מבחינתנו הוא שהולכים לנחות בשדה, ואם תהליך ההתנעה באוויר מצליח זה בונוס שחוסך אופרציה שלמה. השדה כבר בפיינל. אני טיפה מתקן ימינה לגבעה קטנה שצצה לה רגע לפני העמק, נחל קטן ומדרון בשיפוע מתאים מול השמש פלוס רוח בכיוון הנכון נראה כמקום אידיאלי להיווצרות טרמיקות ואכן זה קורה בגובה ממש נמוך. משיכה, האף מעלה לתוך פלוס תוך הורדת מדפים, הטיה חריפה, הכנסת רגל מלאה, סטיק בבטן ויש לנו פנייה הדוקה ביותר בגובה הפיינל. תוך כדי הפניה מתגלה לנו הדרך שבאנו ממנה. רכסים ושטח שנראה מעלינו נוף מוזר ולא שיגרתי בסיבוב בטרמיקה, הפלוס יציב וחלש והאדמה מתרחקת לאט מטה. טרמיקות כאלו לא תמיד ממשיכות לגובה. לעתים הן נגזרות עם ההתרחקות ממקום היווצרות שלהן. ואכן, אחרי כמה דקות הטרמיקה נגמרת. חוזרים שוב לגבעת ההפתעות שלנו. עוד כמה טיפוסים קצרים מגבעת ההפתעה שלנו, ואז מגיעה הטרמיקה שלוקחת אותנו “מבירא עמיקתא לאיגרא רמא” = 7,000 רגל. מותשים אבל מאושרים ממשיכים לדימונה ומשם לכיוון ניצנה. עננים גבוהים נכנסים מכיוון דרום מערב ומכסים באופן חלקי את השמש, קרינת השמש יורדת ואיתה היחלשות הטרמיקות. אנו משנים מהתוכנית המקורית. ההחלטה שלנו לצאת לכיוון צאלים גבולות ואורים. גובה העבודה יור,ד תנאיי הדאייה נחלשים מאוד, בבקרה האווירית יושב בקר שמכיר אותי אישית ומלווה בעניין רב את פעילות הדאייה שלנו. ליד בסיס צאלים ביקשתי מאוד יפה לחצות את בסיס חצרים בקו ישר לשדה תימן. התשובה מפתיעה. אנו מתבקשים להמתין כמה דקות שמטוס קרב נוחת בבסיס ואז יש לנו אישור חריג לחצות במרכז הבסיס. אנו ממהרים לחצות בלי גובה הגעה לשדה תימן, אבל רואים מסלולי אספלט משובחים ממש מתחת לאף. השמועה אומרת שבכל המקומות שאסור לנו לטוס בהם, תנאיי הדאייה הם טובים יותר. אז זה כנראה נכון. טרמיקה טובה מעל המסלולים מחזירה לנו את היכולת לחזור הביתה בבטחה. השלל שלנו ליום שישי 280 קילומטר בלבד במהירות ממוצעת נמוכה, אך בשביל טיסה ראשונה של העונה זוהי התחלה סבירה. ליל יום שבת. אני יושב על המטאורולוגיה, התחזית טובה. שם המשחק ענני הצירוס. האם הם יהרסו את תנאיי הדאייה? במודל המטאורולוגי היווני נראה שיש חלון זמן ארוך משעה 9:00 ועד הערב בלי צירוסים. בבוקר נראה שהולך להיות יום טוב. הפעם בן הזוג שלי יהודה חן. הדאון כרגיל DG-500MB יהודה כמיטב המסורת מביא מיליון סנדווצים ארוזים בנייר כסף וחצי באסטה של פירות העונה. אנו מתארגנים להמראה עמוסים לעייפה בציוד מזון ומים. עולים בתזמון מדויק לתנאיי דאייה טובים ותכנון מפורט לביצוע 500 קילומטר. כדי להצליח יש להיצמד לתוכנית וללוח זמנים, חשוב לטוס מהר ואסור להתעכב. המראה בשעה 10:30 , כיבוי מנוע בגובה 1000 רגל מעפ”ש ישר לטרמיקה, המנוע מתקפל ונכנס לגוף הדאון. טיפוס ראשון בטרמיקה לגובה 4,000 רגל, ואז מהר והחלטי לדרום. חולפים את ניצנה לאורך גבול מצרים עד לסיום העננים שכבר מאפשרים גובה של 5,000 רגל. האווירה בתא מעולה, מצב רוח טוב שעולה עם כל סנדוויץ שמחוסל. אני חושד שיהודה מוסיף משהו מיוחד לסנדווצים שמשפר ביצועים. בדיקה קצרה עם הבקרה האווירית האם אפשר לחצות מזרחה מעל בסיס רמון. הפעם התשובה תקנית והרגילה: לא!! אנו מקיפים מצפון לבסיס וטסים מזרחה דרך ירוחם, דימונה וערד לעין גדי. הגובה משתפר ל 7,500 רגל, הכול פשוט, העננים עובדים, הקצב של הטיסה עומד על 90 קמ”ש בממוצע. הלג הבא דרומה ל”מיישר”. יש בו פוטנציאל לגובה טוב עוד יותר, ולכן מעין גדי למצפה רמון, שם אנו נתקעים בגובה יחסית נמוך בשפת מכתש רמון, כל טרמיקה שאנו תופסים נסחפת לתוך מכתש רמון, ואז הרוחות היורדות גוזרות אותה ולא מאפשרות טיפוס מסודר. הזמן שאנו מבזבזים שם נראה לי כנצח עד שזה מגיע, ויש לנו את הטרמיקה שמחזירה אותנו לגובה. מושכים דרומה מערבית למיישר. החזרה המתוכננת היא לדימונה וערד. בדרך במזרח, מכתש רמון עם ענן גדול וארוך יחידי בשמים מספק את הסחורה של היום: 8,400 רגל. גובה שלוקח אותנו בשמים כחולים עד לקו העננים שיושב בקו דימונה, ערד, ושוב עין גדי. השעה כבר מאוחרת. יש לנו אולי עוד שעה של תנאיי דאייה חלשים. בשעה זו של ערב הם רק במזרח ובדרום. כדי לבצע 500 קילומטר יש להגיע חזרה עד דרומית לירוחם והחזרה הביתה תאפשר את ההישג. הקצב יורד, גובה בסיס העננים יורד ל 4,000 רגל. אין ספק שאנו חייבים גובה כמה שיותר, כדי לחזור לשדה תימן. הרוחות הן 35 קמ”ש בדיוק לכיוון הביתה. למרות השעה המאוחרת אנו מצליחים להגיע לירוחם ושם יש לנו קו של שאריות עננים שמוביל לשדה תימן. הרוחות חזקות והגובה לא מספיק. אני מקווה שנפגוש בדרך “טרמיקות ערב”. מה שמאפיין אותן הוא שהן ללא ענן ובגבהים נמוכים. אנו יוצאים לדרך ללג האחרון שלנו, כל הזמן עסוקים בחישובים ותכנון נחיתה לשדות המוכרים לנו בדרך. כל עצירה לטירמול מחזירה אותנו חזרה דרך ארוכה. לא תמיד זה מצדיק להסתובב. בהרבה סבלנות והרבה מאוד זמן והתעקשות, אנו רוקדים טנגו 2 צעדים קדימה ואחד אחורה. כשפעמיים בדרך אנו עומדים להיכנס לנחיתה בשדה חוץ. לבסוף בשעה 17:45 אחרי 7 ורבע שעות טיסה, אנו מגיעים בקושי להקפה בשדה תימן. להגיד שאנו עצובים שחסרים לנו 9.75 קילומטר ל 500 קילומטר אז לא ממש. טיסה שהיה בה עבודת צוות משובחת, תכנון וביצוע טובים, חזרה הביתה תוך התעקשות וסבלנות שהשתלמה בסוף. אז השלל הפעם הטיסה הארוכה של השנה רק 490 קילומטר במהירות ממוצעת של 74 קמ”ש. מקווה שהשנה נחלוף את מחסום ה 500. נחיתות רכות http://www.onlinecontest.org/olc-2.0/gliding/flightinfo.html?dsId=4994186 |
מסיפורי לוסקי: 500 קילומטר?
- שם המחבר: רפי לוסקי
- אוקטובר 9, 2021
- אין תגובות
תגיות: דאייה נגב
שתפו את המאמר
מנוי
Login
0 Comments
