סא”ל אלכסנדר גתמון ז”ל

קורות חייו של אלכסנדר גתמון ז"ל. מקור: אתר "יד ושם"

מקור התמונה אתר “ילדים בשואה-מיזם תיעוד”

אלכס גתמון (גוטמן) נולד בשנת 1926 בבנדין שבדרום מערב פולין, ילדם השלישי של רלה ושלמה גוטמן. המשפחה היתה ציונית ובעלת זיקה ליהדות ולמסורת. לצד היידיש, דיברו בני המשפחה עברית, פולנית וגרמנית, והעריצו את התרבות הגרמנית. הילדים למדו בגימנסיה העברית “פירסטנברג”, בה למדו בפולנית, וגם למדו עברית, והיו חברי תנועת הנוער “הנוער הציוני”. המשפחה התפרנסה מבית חרושת קטן לייצור סרטי בד, שהיה בבעלות האב. עם החמרת המצב הכלכלי החלה גם האם לסייע בפרנסת המשפחה כמורה פרטית.

עם הכיבוש הגרמני בספטמבר 1939 הוחרם מפעל הטקסטיל הקטן של האב שלמה והועבר לידי מנהל גרמני, מיכאץ’. האב הצליח למצוא הסדר עם מיכאץ’ ולהישאר בהנהלת העסק. אלכס עבר קורס חשמלאות ומצא עבודה במפעל (“שופ”) של מיכאץ’ בבנדין. במקביל המשיך ללכת לפעילויות הנוער הציוני. הוא השתייך לקבוצת הצעירים בתנועת הנוער, שנקראו “זאבים”, אליה הצטרפו גם בני נוער יהודיים שלא היו ציונים לפני המלחמה.

בפברואר 1942 נעצר האב כשניסה לעזור ליהודיה שנעצרה. אלכס היה חולה, אך קם ממיטת חוליו ויצא בגשם לסוסנוביץ בנסיון כושל לשחרר את אביו. באוקטובר הועבר האב לאושוויץ, שם נרצח. אלכס החולה שב לביתו ומחלתו התפתחה לדלקת ריאות. גם לבו נפגע, מה שלימים הביא עליו את מותו בטרם עת.  

באוגוסט 1942 גירשו הגרמנים להשמדה כ-5,000 מיהודי בנדין. בתגובה הקימו בני נוער יהודים בעיר מחתרת, בה היה אלכס חבר. את שעון היד שקיבל בתור מתנת בר מצווה החליף באקדח. היה זה האקדח הראשון של קבוצת המחתרת שלו. לאחר מכן השתתף אלכס בפעולה בה ניסתה המחתרת לשדוד נשק מביתו של מיכאץ’. אלכס היה מבוקש, ולכן יצא בקיץ 1943 להרי הבסקידים בדרום פולין. בתקופה זו חוסל גטו בנדין. אלפי היהודים שבו נשלחו להשמדה וכל עשרות הלוחמים היהודים שהיו במחתרת נהרגו בפעולות נגד הגרמנים. עשרות יהודים שהצליחו לברוח מהגטו הגיעו לאזור בו שהו אלכס וחבריו. בין הבורחים היו אמו רלה ואחותו תושיה. אלכס וחברו סייעו לבורחים לעבור מפולין לצ’כיה ולסלובקיה. לאחר מספר שבועות עבר אלכס לסלובקיה והגיע לז’ילינה. הוא ביקש לחזור לפולין ולנקום בגרמנים, אך נשאר בסלובקיה כדי לסייע בקליטת הבורחים מפולין.

בסוף 1943 עבר אלכס לבודפשט עם אחותו תושיה, ושם סיפרו השניים להנהגת הנוער הציוני בהונגריה על הרצח ההמוני בפולין. אלכס היה חבר קבוצת “נאשה גרופה” שפעלה להצלת יהודים. בפעילות הצופית הציונית שילב אלכס הכשרת בני נוער בנשק כהכנה לפלישה גרמנית אפשרית להונגריה. הוא לא השלה את עצמו שההתנגדות תשפיע על מהלך המלחמה, אך ביקש לכל הפחות לארגן התנגדות בשעת המבחן.

באפריל 1944 זיהו חברי הקבוצה יהודי ששיתף פעולה בהסגרת יהודים. הם שפטו אותו למוות שלא בפניו. את ביצוע גזר הדין הטילו על אלכס, אמיל בריג (לימים גיבור ישראל) ודינה פירסטנברג-גלבוע. לאחר ביצוע גזר הדין נעצרו השלושה על ידי ההונגרים ועברו עינויים קשים, כולל תליה מדומה, כדי ללחוץ עליהם לגלות את שמות חבריהם לקבוצה. הם הסכימו ביניהם שימסרו את כתובתם של חבריהם רק כאשר יהיו בטוחים שחבריהם כבר הספיקו להסתלק מכתובת זו. למרות העינויים הקשים, שהביאו אותם אל סף המוות, לא נשברו השלושה. לפני התליה שרו את ההמנון הפולני כדי לא לחשוף את עובדת יהדותם.

אלכס וחבריו הועברו לכלא בעיר פץ’. אחותו תושיה הגיעה לכלא בלבוש הסוואה של אחות הצלב האדום והעבירה לו דפים עם תכנון בריחה, מוסתרים בשקית סוכריות. אלכס וחבריו נבגדו על ידי מלשין, בריחתם סוכלה והם נדונו למוות. בנובמבר 1944, שעתיים לפני תלייתם, שוחרר בית הכלא על ידי הצבא האדום.

אלכס התגייס לצבא האדום ושירת ביחידת נקו”ד (מודיעין וחקירות) שתפקידה היה לאתר חבלנים וצנחנים גרמנים שפעלו בשטחים הכבושים על ידי הסובייטים. הוא ביקש לנקום את מות חבריו מידי הנאצים. אלכס וחבריו איתרו את המלשין שהסגיר את תכנית הבריחה שלהם מהכלא. כשהגיעו אליו, היה באולם החגיגות של כפרו, בו נערכה חתונתו. אלכס ואמיל בריג הגיעו אל האולם במדי הצבא האדום, ועמם עוד שני חיילים סובייטיים.

הם נשאו בפניו נאום, הסתובבו והסתלקו. לאחר מכן היו מוציאים להורג פושעים נאציים בכפרים אליהם הגיעו במסגרת תפקידם בצבא האדום, וכן במחנות שבויים עליהם שמרו.

אלכס הגיע לאוסטריה, שם נפגש עם אמו רלה, ששרדה את השואה, ועם אחיו הגדול דב, שעלה לארץ ישראל לפני המלחמה והיה כעת חייל בצבא הבריטי. אלכס החל בלימודי משפטים, כדי שהשכלתו המשפטית תסייע לו לפעול נגד פושעים נאציים. כבר בשנתו הראשונה באוניברסיטה נבחר לתפקיד נשיא ארגון הסטודנטים היהודיים באוסטריה. הוא היה ממקימי “המרכז לדוקומנטציה”, מרכז שאסף מסמכים ועדויות לשם רדיפתם של פושעי מלחמה נאציים והבאתם למשפט. במקביל איתר עם חברו מנוס דיאמנט פושעי מלחמה נאצים, על פי עדויות שקיבלו מניצולי שואה שהגיעו באותה התקופה לווינה. אלכס וחברו היו מאלצים את הפושע להגיע ליער או אגם, או מביאים אותו לשם בפיתוי. שם היו מזדהים בפניו ומוציאים אותו להורג. הם המשיכו בפעילות זו, למרות שמנהל “המרכז לדוקומנטציה”, ארתור בן נתן, אסר על כך.

אלכס הצטרף לאצ”ל והשתתף בפעולות חבלה נגד מטרות צבאיות בריטיות בווינה. ביוני 1948 עלה על סיפונה של “אלטלנה” והגיע לישראל. הוא גויס לצה”ל, הצטרף לחיל האוויר וקיבל דרגת פקד תעופה. הוא שב לאירופה ותכנן להרוג בכירים נאציים, אך לאחר עימות עם שליחים ישראליים רשמיים ביטל את תכניתו.

כקצין צעיר בחיל האויר

אלכס התקדם בשורות חיל האוויר. בין היתר היה מפקד יחידה מוצנחת שתפקידה היה לחבל  בשדות תעופה מעבר לקווי האויב, סגן מפקד בסיס ומפקד בית הספר לקצינים של חיל האוויר. בשנות השישים היה שליח המוסד למרוקו ופיקד על המבצע החשאי להעלאת יהודי מרוקו. עשרות אלפי יהודים יצאו ממרוקו בספינות ובמטוסים והגיעו לישראל. על פעולה זו קיבל אלכס תעודת הוקרה מנשיא המדינה.

אלכס היה מפקד המסגרת על כל זרועותיה במסווה של תעשיין בריטי נשוי המסתתר מאשתו החוקית במרוקו עם המאהבת הבלגית היפהפיה. בזהות זו עמד בקשר הדוק עם חוגי התעשייה המרוקאית ומצא קשרים בחוגי השלטון. כנציג מדינת ישראל עסק במשא ומתן חשאי עם שליחי שלטונות מרוקו בפגישות באירופה, באשר לתשלומים למרוקו תמורת הוצאה מאורגנת של יהודים. 

לאחר מכן היה אלכס תעשיין מצליח, יזם ומחנך ומודל השראה לנוער שוליים. הוא היה נואם מבוקש מטעם הסוכנות היהודית, והוצעה לו משרת שגריר.

אלכס גתמון נפטר ב-6 ביולי 1981. הוא הותיר אישה, כרמית, בת ובן.

שתפו את המאמר

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב print
מנוי
Notify of
guest
1 תגובה
Oldest
Newest Most Voted
Inline Feedbacks
צפה בכל התגובות
יעלי רוף
יעלי רוף
20 days ago

תודה, מאמר מעולה.

1
0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x