היתה תקופה אותה אני זוכר
עת המיראז’ים מלכי השחקים היו.
בין מסלולים של פן חמש לארבע,
עמדה עמדת הסטנד-ביי הקטנה.
הוא היה אז כסוף וכנפיים לו דלתא,
הוא היה אז אביר, מלך קרבות האויר.
אז תמיד נדהמתי איך פתאום ולפתע,
ממריא לו אל על, נעלם בין רגע.
הוא היה אז כסוף וכנפיים לו דלתא,
הוא היה אז אביר, מלך קרבות האויר.
אז תמיד נדהמתי איך פתאום ולפתע,
ממריא לו אל על, נעלם בין רגע.
ואני עוד אזכורה בין מלחמות לאופוריה,
את אותה ידיעה קטנה, שבי שמחה הציפה,
שהמטוס באויר התגלגל וסימן על הצלחה,
ועל המטוס עיגול נצבע, סימן של הפלה.
ותמיד עוד אזכורה את חבורת המופלאים,
שתמיד היטיבה לטוס עם טילים ותותחים,
להוסיף לטייסת סימני מטוסי אוייב מופלים,
ולשמור על שמי מולדת, על שמים נקיים.
והיום מתאספים להעלות זכרונות,
על אותם ימים, על אותן תקופות.
היו תקופות אותן תמיד אזכורה,
כי את המנגינה ההיא לעולם לא נפסיקה.
