בליל 24 באוקטובר 1969 המריאו מתל נוף שני מטוסי נורד של טייסת 103 עמוסים במטעני “אשלגן” בני 5 טון כל אחד, ששופרו לאחר הלקחים שנלמדו בתקיפה במבצע “בצורת”.
המטוסים טסו לכיוון הים, פנו דרומה לעבר מצרים, חצו את החוף המצרי ולאחר מכן זיהו הצוותים את המטרה שלהם שהיתה גשר סוהג’ על נהר הנילוס.
בהיותם בצלע הסופית ליעף ההפצצה, נפתחה על המטוסים אש נ”מ חזקה. מטוס מס’ 2 נפגע מקליע במיכל הדלק שבאחת הכנפיים והחלה בו נזילה. לאחר מכן פגע קליע נוסף במצנח הוצאת המטען, והמטען נשאב החוצה, כשבאורח נס הוא לא גורר איתו את המשלחים.
כשנשאב המטען מבעד לפתח האחורי שדלתות המטען הוסרו ממנו, הזדקר חרטום המטוס מעלה בחריפות והטייסים היו צריכים להשקיע מאמץ רב בדחיפת מוט ההיגוי קדימה, עד שיצבו את המטוס.
בתוך כך קליע נוסף פגע במנוע שמאל, ובתא הטייס נדלקה מנורת אזהרת לחץ שמן נמוך. הקברניט, שהיה מפקד הטייסת יצחק ברקן, כיבה את המנוע הפגוע , המטוס יצא מטווח אש הנ”מ ולקח כיוון מזרחה יחד עם המטוס השני שגם הוא נפגע במיכל הדלק. לאחר חציית תעלת סואץ הם נחתו בשלום במנחת אבו רודס.
כולם מהללים את אלופי ההפלות, אבל אומץ אמיתי זה להכנס ללב האמ”ט עם “אוטובוס מעופף” שטס לאט ובעל כושר תימרון שואף לאפס!