הנחיתה באנטבה

במבצע יונתן (כדור הרעם) שנערך ב-3 ביולי 1976, שיחררו לוחמי סיירת מטכ”ל שנחתו במטוסי קרנף של חיל האויר, 105 מנוסעי טיסת אייר פראנס 139 שנחטפה ב-27 ביוני לשדה התעופה באנטבה שבאוגנדה ע”י מחבלים פלסטינים וגרמנים.

סא”ל (דימ’) שלמה עובדיה היה הנווט הראשי של המבצע, וטס בקרנף 435 שהוביל את שלושת הקרנפים של טייסת 131 (420,106,102) שהובילו את הכוחות לאנטבה. על ההכנות לנחיתה באנטבה סיפר עובדיה לספר “ידעתי שתבואו” מאת אל”מ (דימ’) עודד מרום (הוצאת עמותת ח”א, 2013). מוגש באדיבות עודד מרום

טכנולוגית הניווט שהיתה מקובלת בשנות ה-70 היתה מבוססת על מכשור אלקטרוני קרקעי ((R/C,DME,VOR)    ובעזרי ניווט שהוצבו בשדה תעופה. הצוותים בטייסת ההרקולס התאמנו גם בנחיתה בעזרת ביקון “מרבד” שהוצב בתחילת המסלול, והנווטים “שיחקו” במכ”מ מזג האוויר המותקן בהרקולס, שיעודו היה גילוי מזג אוויר סוער וענני קומולונימבוס. בעזרת כיוון נכון של כפתורי המכ”מ, בהירות, טווח, והשפלת האנטנה הצלחנו לראות עצמים בולטים על הקרקע כגון: ים, יבשה, נחלים, פסגות הרים ולהפוך את המכ”מ למכשיר ניווט עצמאי בלתי תלוי בגורמי חוץ ובסיוע קרקעי.

עמדה בפנינו המשימה להגיע לשדה התעופה באנטבה, משימה מורכבת מטיסה ארוכה מעל שטח זר, בלילה, ללא עזרי ניווט כמעט, ונחיתה בשדה אנטבה על מסלול חשוך לגמרי. שתי המשימות היו קשות, השנייה (נחיתה בשדה חשוך)  היתה כמעט בלתי אפשרית והעמידה את המבצע כולו בספק אם נוכל לבצע.

לשם אימון נחיתה ביקשתי לבצע ניווט מכ”ם ולנחות באופיר )שדה שארם-א-שייח'(, נדרש ממני להנחות את הקברניט בדיוק של 100 מטר לתחילת המסלול באופיר. הניווט המסורתי של “שעון, מפה, שטח” אינו מתאים לרמת הדיוק שנדרשה. הייתי בטוח שאצליח להציג את תמונת המסלולים על צג המכ”ם בהרקולס ולמצוא בדיוק את תחילת המסלול. שרטטתי על מפה 1:100,000 את הנתיב הסופי לנחיתה באופיר, כולל נ”צ תחילת המסלול וכיוונו, יצאנו לטיסות אימון והקפות באופיר. הקברניט היה סא”ל יהושע שני וסרן אבי אינשטיין טייס המשנה, שי – המכונן, סג”מ מורן (מנשביץ() נווט שני, ואני נווט ראשי. לאחר מספר הקפות והנמכות למדתי את תמונת המכ”מ, זיהיתי את המסלול, והצלחתי להנחות את הקברניט להנמכה על קו הגלישה ולהעביר לו נתוני כיוון, מרחק וגובה.

הרמטכ”ל התנה את ביצוע המשימה באישורו האישי, לאחר שיתרשם בעצמו מרמת הביצוע שלנו – נחיתה על מסלול חשוך באופיר. בערב יום ששי 2.7.76 יצאנו לטיסה, כשבמטוס נמצא הרמטכ”ל רא”ל מוטה גור, מפקדנו האלוף בני פלד ורמ”ח מבצעים אל”מ אביהו בן-נון. מפקד החיל הורה לבסיס אופיר להאפיל את כל הבסיס, לכבות את כל התאורה במגורים ובשטח המבצעי, חשיכה מוחלטת. טיסה של שעה ורבע מנתב”ג לאופיר, המתח בתא הטייס היה רב, הנמכנו לגישה הסופית באופיר, זיהיתי את רצועת החוף ליד ראס-מוחמד ואת המפרצים אופירה ונעמה. התחלתי בשידור נתוני ההנמכה על פי המכ”מ, המתח גאה, היו חילוקי דעות על 10 מעלות ביני לבין הנווט השני, החטאנו את המסלול, ביצענו הקפה שניה מוצלחת, והקברניט נחת בשלום. מפקד החיל והרמטכ”ל היו מרוצים והמבצע אושר.

ביום 3.7.76 המראנו לאנטבה. ארבעה מטוסי הרקולס, המטוס שלי מוביל בראש ואנחנו הראשונים לנחות. זמן הטיסה 7:06 שעות, המראנו בשעה 15:42 אחה”צ כדי לנחות ב-23:00 באנטבה, שם תחילת המסלול ממוקמת ליד מפרץ ימי,הבדלי ים-יבשה מוצגים בצורה ברורה במכ”ם ולכן לא תהיה בעיה לאתר את המסלול. הנחיתה באופיר היתה קשה פי כמה מן המצופה באנטבה. אולם לפנינו דרך ארוכה מעל שטח זר ועויין, ללא אמצעי ניווט ובדממת אלחוט.

בין ג’דה לפורט-סודן, באמצע הים האדום, ים מסביב ללא אפשרות הזדהות, התעוררה מחלוקת בקשר לניווט, מס’ 3 במבנה שבר את דממת האלחוט והודיע בקול רם שאנחנו לא על הנתיב. הקברניט שאל אותי בתקיפות “עובדיה, מה זה?” השבתי לו שאנחנו 2 מיל מן הנתיב בתיקון כיוון והכל בשליטה. מס’ 2 במבנה אישר את המיקום שלי והוויכוח נרגע. ליד אגם טאנה בזבזנו 12 דקות בעקיפת ענני .C.B מפותחים ופנינו לכיוון אגם ויקטוריה. נחתנו על המסלול החשוך באנטבה בדיוק ב-23:00, והשאר שייך כבר להיסטוריה.