
כמדריך בבית הספר לטיסה
יוסי אליאל ז”ל נולד ביום י”א באדר א’ תשי”א( 16.2.1951) להדסה ולמשה בעיר חדרה. למד בבית-הספר היסודי ע”ש ארלוזורוב והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון ‘אורט’ בנתניה במגמת אלקטרוניקה. היה חבר בתנועת ‘הנוער העובד והלומד’, פעיל בספורט והצטיין בתחרויות ארציות לנוער שבהן זכה במדליות ובתעודות הצטיינות בתחום התעמלות הקרקע.
הוא גויס לשירות חובה באוקטובר 1969 התקבל לקורס טיס מס’ 65, אותו סיים במגמת קרב. באוקטובר 1973 יצא עם חברו לקורס לטיול באיטליה. כשפרצה המלחמה עלו על המטוס הראשון ארצה והצטרפו לטייסות שלהם. אליאל טס במלחמה בטייסת 201 והפיל מסוק מי 8 מצרי ב-8 באוקטובר.
במהלך שירותו שימש כסגן מפקד טייסת 105 קורנס, ולאחר-מכן הדריך ופיקד על טייסת מדר”ט בבית-הספר לטיסה.אחד מתפקידיו היה לתכנן מי יטוס עם מי ובאיזה סוג גיחה – אווירובטיקה, מכשירים, ניווט, סולו וכדומה ולנהל ‘לוח צדק’ של טיסות, על מנת לוודא שכל החניכים מתקדמים בביצוע הסילבוס במידה שווה.
כמו כן כן הוביל את הצוות האירובטי בו היו חברים אבי מאור, עידו נחושתן (שלימים היה סגנו בטייסת 253 ושכנו בשיכון המשפחות בבסיס רמון ולימים מפקד חיל האויר) ואודי זהר.

מוביל הצוות האירובטי (מתוך חוברת הזכרון)
סיפר עליו אל”מ (דימ’) יוסי חנקין:
יום אחד אליאל טס ומדגים לחניך מבנה מכונס בשיעור ראשון או שני, והוא רוצה להראות מה קורה – כשפותחים את המנוע קורה כך, וכשסוגרים אותו קורה אחרת – ודופק את הבידון במטוס שעל ידו. אליאל מדגים לו מבנה מכונס ודופק את הבידון! הרי ל יכול לקרות דבר כזה! |
ביולי 1978 נשא לאישה את ענת. בשנת 1982 נשלח לארה”ב ללימודים במכללה לפיקוד ומטה. במקביל ללימודיו הצבאיים, למד באוניברסיטה באלבמה לימודים לקראת תואר בוגר. בשובו מארה”ב בקיץ 1983 הועלה לדרגת סא”ל והתמנה למפקד טייסת 253 נץ. השתתף בגיחות רבות ליעדים בשטח אויב וביניהן תקיפת בסיסי מחבלים.
אליאל נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ”ו בסיוון תשמ”ו (3.7.1986) כשמטוס הנץ מס’ 277 שהטיס התרסק בעת חזרה בבסיס רמון למפגן האוירי של מסדר כנפיים. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בחדרה. הותיר אחריו רעיה, שתי בנות, הורים ואח.
סיפר עליו שמואל הרשקוביץ שהיה קצין חימוש בטייסת:
אני זוכר אותו האיש היחידי שאהב להקשיב לשידורים ביום הזיכרון. “היום היחידי שיש שירים יפים ברדיו”, אמר. אני זוכר איש גבוה עם חיוך שהגיע מטייסת קורנסים ל’נסיכים” בטייסת 253 . “איך יכול להיות שכבר גמרו להכין את המטוסים למחר, אצלנו בפאנטומים רק מתחילים לחמש עכשיו”, אמר. אני זוכר לילה אחד בדת”ק 10 . התברברנו בהכנה לטיסה מבצעית בפעם בראשונה עם מערכת ADDS 2 . אליאל בא להפעיל את המערכת על הקרקע לבדיקה (כן, עשינו פעם דברים כאלה). אני לא יכול לשכוח את הסולו השני שעשה לאחר שהחלים ממחלת עיניים קשה, שגרמה לקרקוע ממושך שלו. כולנו חיכינו בדת”ק. לאחר מכן בכל יום בצהרים ההכנות למפגן האווירובטי. אנחנו על הרמפה בדת”ק בקריאות השתאות. ואז ההלם, הרגע הבלתי נתפס, הסחרור והפגיעה בקרקע בטווח היד ממש.יוסי אמר לנו, שאמו ביקשה שיזהר בעבודה ולא יטוס גבוה ומהר מדי… |
הוא היה תמיד אופטימי ונהג למתוח את חבריו במעשי קונדס. הצטיין בחוש הומור מפותח ויכולת לקשור יחסים קרובים ומיידיים בפתיחות רבה עם כולם.

האנדרטה שהוקמה לזכרו (מתוך החוברת)
חיל האויר והמשפחה הנציחו את זכרו בחוברת זיכרון, ומכונאי הטייסת הקימו אנדרטה לזכרו בבסיס חיל-האוויר משרידי תותח המטוס שאספו. חבר ששירת תחת פיקודו סיפר בערב השנה למותו, איך לימד יוסי את חניכיו לאהוב את הטיסה, להתבונן סביב וליהנות ממראה עיניהם. כמפקד היה קרוב מאוד אל פקודיו, ודאג להם מתוך תחושת אחריות כבדה. אביאם סלע, ממפקדי חיל-האוויר, כתב במכתב תנחומים לרעיה על השחוק, ההיתול והחיוניות שאפיינו את יוסי.
מקורות:
סיפורי היובל-קורס 65
ויקיפדיה