היאק 11

שורשיו של המטוס הם במפעל לטוב שבקנוביצ’ה בצ’כוסלובקיה.מטוס זה היה אחד מ-700 המטוסים שיצר המפעל ברשיון מחברת יאקובלב הרוסית כדגם C-11. המטוס נכנס לשירות חיל האויר הצ’כי תחת מספר זנב 17101 ,נמכר לחיל האויר המצרי בשנת 1959 ושם שימש להדרכה כשהוא נושא מספר סידורי 590.

סרן מחמוד עבאס חילמי,בן 26, מדריך טיסה בכיר בביה”ס לטיסה של חיל האויר המצרי, תידלק בשעות הבוקר של ה-19 בינואר 1964 את מטוס היאק C-11 מס’ 590 ומס’ יצרן 172701 שחנה בליין מטוסי ההדרכה בבסיס פאיד.הוא הניע והמריא,כשהוא מדווח על טיסת ניסוי, אך טס מזרחה בגובה נמוך לכיוון מדינת ישראל.כשגילו המצרים את כוונותיו הזניקו זוג מטוסי מיג 17 מבסיס אל עריש ליירטו.מטוסי חיל האויר הוזנקו ליירוט המיגים אך חילמי הצליח להיכנס אל המרחב האוירי של מדינת ישראל וטייסי המיג נאלצו לחזור על עקבותיהם.חילמי המשיך בטיסתו הנמוכה צפונה,כשמערכת הבקרה הישראלית אינה רואה אותו,ניסה לנחות בשדה תימן אך התחרט והמשיך בטיסה מזרחה.בשלב מסויים יצר קשר ברדיו עם הבקרה וביקש רשות נחיתה.

בבסיס חצור היתה הפעילות בעיצומה. לפתע,בשעה 10:15 לערך נשמע שאון מנוע בוכנה בשמי הבסיס.את המטוס הירוק הקטן,שנשא את סימלי ח”א המצרי ראה חייל מאחת הטייסות.הוא טלפן למגדל הפיקוח,ואנשיו, שראו את המטוס הזניקו כבאית כשאנשיה חמושים כדי לעצור את הטייס.המטוס נחת על המסלול בגישה ישירה והחל מסיע עליו לעבר קבוצת אנשים שהתאספו כדי לחזות במטוס המגיע.רס”ן עזרא אהרון,מפקד טייסת התעופה של הכנף,הגיע למקום,קפץ על כנף המטוס והורה לטייס לעצור ולהדמים מנוע.

חילמי פתח את רצועות המושב והמצנח,וירד מהמטוס כשהוא לובש מעיל עליון כחול ומדי יצוג ועליהם עיטורים.הוא הושיט את כפות ידיו לפנים ואמר שהגיע מרצונו החופשי ושהוא מבקש מקלט מדיני.הוא נלקח למועדון הקצינים והסביר שהחליט לערוק ממניעים פוליטיים. לאחר מכן נחקר ע”י אנשי מודיעין, בערב סעד על שולחנו של מפקד הבסיס משה פלד,ולאחר מכן הובל למסיבת עיתונאים.

ואילו המטוס-הוא נגרר אל מחוץ למסלול והונח באחת מהרחבות כשהוא מוקף בגדר חבלים.למחרת ניסו להניע אותו אך ללא הצלחה. נקרא למקום טייס ממוצא רוסי מהטייסת הקלה, והוא הדריך את המכונאים ואת מפקד הכנף,וכשהצליחו להניע,עלו עליו פלד ועזרא אהרון והמריאו לטיסת התרשמות,על סמך בד”ח שכתב אהרון. לאחר שנחתו ,הגיע צוות קצינים ממצ”ד ונגשו לבדוק את המטוס ומערכותיו.הם חיברו דו”ח מקיף.דו”ח זה שמור כיום בספריית מוזיאון ח”א.

לאחר מכן המטוס לא הוטס שוב, מאחר ורמ”ח ציוד לא הסכים לתת למטוס תעודת כושר טיסה,והוא עמד שנים כאנדרטה ליד מפקדת טייסת התחזוקה, ואף נצבע בצבע תכלת, עד שבשנת 1976 הועבר לבריטניה ע”י אספן המטוסים הבריטי רובס למפלו יחד עם כמה שרידים של מטוסי ספיטפייר,מוסטנג והוריקן שמצא בארץ.תמורתם קיבל חיל האויר מטוס הרוורד במצב טיסה (מטוס ההרוורד הצהוב מס’ 001 של מוזיאון ח”א).

חילמי ביקש לעזוב את הארץ ולהשתקע בארגנטינה.מבוקשו ניתן לו והוא הגיע לשם תחת זהות בדוייה.לאחר חצי שנה התגלה ע”י סוכני הביון המצרי שחיסלו אותו בדירתו בבואנוס איירס.

המטוס היה בבעלותו של למפלו משנת 1978 עד שנת 1992 כשהוא נושא את סימן רישום G-KYAK.בתקופה זו שוקם למצב טיסה בדקספורד כשאת טיסת הבכורה לאחר השיקום ביצע בתאריך 29.4.81 כשהוא צבוע בסכמת צביעה של ח”א הרוסי.כן הוטס בתצוגות אויריות שונות.ב-21.10.84 ניזוק לאחר נחיתת אונס בדקספורד אך שוקם וחזר לטוס.

בינואר 1992 נמכר המטוס ל-קריסטוף ז’קארד,בעליה של חברת “פליינג לגנדס” מדיז’ון-לונגביק שבצרפת.המטוס הוטס תחת סימן רישום F-AZHQ.ב-22.3.93 שונה שם החברה ל-“ספיטפייר וורבירדס”,ובשנת 1994 חזר לבריטניה לאחר שנרכש ע”י חברת “דה פייטר קולקשן” מדקספורד.אות הקריאה הבריטי הושב לו בתאריך 4.1.95. המטוס נצבע מחדש כשהוא נושא את סמל ח”א הרוסי ואת המספר “36”,ולאחר מכן נמכר שוב לצרפת בתאריך 16.2.96. הוא נרשם תחת סימן רישום F-AZQI ע”ש ז’אן לוק לנגארד/שותפות אויאנטיק מהעיר קאן ב-1.4.96.

ב-24.2.99 נמכר ל-מאסימו אלברטו גיינזה השוויצרי.המטוס חזר לבריטניה וסימן הרישום הבריטי הושב לו. אות הקריאה הזה בוטל ע”י רשות התעופה האזרחית הבריטית בתאריך 28.4.09

סימן הרישום הבריטי בוטל. כאשר המטוס נמכר לבעלים בארה”ב ורשום שם תחת סימן רישום N11RU ע”ש נאמנות סקיי ווסט אויאאישן מאלבוקרקי שבמדינת ניו מקסיקו