ב-9 באוקטובר 1973 יצא זוג מטוסי קורנס של טייסת 119 לתקיפת שיירות תגבור עירקיות שהיו בדרכן לסוריה.הובילו מפקד הטייסת אליעזר פריגת ונווטו חיים ברקן, ומס’ 2 היו עמרי אפק ונווטו זאב זאבי בקורנס 142. בגיחה זו הפיל אפק מטוס מיג 21 סורי בטיל לביד.
סיפר אפק בראיון ליניב משיח מ”ישראל היום“:
| “טסנו בצורה סיבובית וחיפשו אחר דיוויזיה, שאותה כידוע אי אפשר להחביא. תכננו שהייה ארוכה מאוד באוויר, כי היינו צריכים לעבור בירדן ומשם לעיראק ולקחנו בחשבון שאולי נעבור דרך סוריה. היינו חמושים בפצצות וטילי אוויר אויר כי ידענו שנצטרך לתקוף. קשה להאמין, אבל כל הטיסה בוצעה בחושך על בסיס ראייה בלבד – לא מכשירים ולא מכ”ם. סמכנו רק על העיניים שלנו. טסנו סביב 1,000 רגל בציר המפורסם מישראל לעיראק”. |
שלושה מטוסי מיג 21 הוזנקו מדמייר לירטם
| “באותו רגע היה לי ברור שאני ממשיך כרגיל, והסברתי לנווט שלי שאנחנו יודעים היטב את המשימה כי הרי כל הזמן אנחנו מבצעים משימות אוויר-קרקע. שחררנו את הפצצות על הכביש בטיסה אופקית, והשלכנו גם את הנורים כדי להפטר ממקסימום גרר אפשרי. גמרנו את הדלק בשני הבידונים של הכנפיים, רגע לפני שגילינו במכ”ם את המיגים. ברקע אני כל הזמן שומע את הצעקות של הבקר שמורה לי לעזוב את השטח ולהסתלק משם”. טסתי מולם, פחות או יותר אחד מול השני, פניתי שמאלה, עשיתי הפיכה לאחור ושוב טסתי לכיוון מזרח. הכל התבצע בגובה בינוני-נמוך, כשאת השלב הזה אני מבצע עם המכשירים ובהמשך עם המכ”ם. מסיבה לא ברורה לא הצלחנו לממש את היירוט למצב שבו אנחנו סוגרים ומגיעים לטווח. הם ברחו לנו והנעילה נתקעה”. התחלנו בטיסה איטית חזרה בתחושה לא טובה, כשאנחנו עוקפים את מערך טילי הקרקע-אוויר הסורי. לא היתה לנו אפשרות לעבור דרך המכ”ם כי אי אפשר היה לעקוף את מערך הטק”א על בסיס טיסה נמוכה בלילה ולכן צריך לעקוף אותו פיזית – לצאת מרדיוס ה-40 ק”מ שבו הוא פועל. הבקר, שכל הזמן הזה צועק לנו בקשר לחזור, דיווח לנו שהמיגים רודפים אחרינו. המבער האחורי היה פתוח וזה סייע לנווט לראות שהמיג נמצא לנו מול הפרצוף. החלטתי שאני סוגר אחריו, וזה הגיע למצב שהוא בורח ממני. הייתי צריך לסגור את הפנייה החדה והיה לי יתרון מוחלט – הסורי לא יכול היה לקבל תמונה אווירית מלאה. זה הוסיף לתחושת הביטחון שלי באותם הרגעים. המיגים לא היו יכולים להפיל אותי כי הם פשוט לא ראו בחושך. אני לעומתם ראיתי אותו ממש קרוב – כשהמבער היה פתוח ראיתי אותו בעיניים, וכשהמבער היה סגור אז ראיתי אותו במכ”ם. זה היה הרגע שבו ניצלתי את היכולות שלי לעומתו. נכנסתי מאחוריו, סגרתי את הטווח בינינו והגעתי למצב יחסית קרוב. יצאתי מאחוריו, היה לי עודף מהירות, סגרתי שוב את כל המעלות והתמקמתי בדיוק במצב הרצוי מבחינתי. ברגע שקיבלנו אישור ירי, נכנסנו לתוך הפנייה, שמנו את נקודת הכינון בתוך המעגל הקטן והוצאנו את הטיל. אני חייב להודות שהאור של הטיל סינוור אותי והורדתי את הראש למטה לשנייה, כדי להסתיר את הסינוור, ואז הבחנתי איך הטיל יורד למטה, ואז עולה בחזרה למעלה ופוגע בדיוק במטרה”. |
