בשעות הצהרים של יום ה’,13.9.73 , נערך מבצע “דון ז’ואן” ובו נכנסו לשטח סוריה שתי רביעיות של מטוסי קורנס לצילום ,אחת מטייסת 69 והשניה מטייסת 119,כדי לצלם שדות תעופה ואת עיר הנמל לטאקייה.חיל האויר שלח צפונה רביעית מטוסי קורנס של טייסת 107,שאותה הוביל מפקד הטייסת יפתח ספקטור עם נווטו מיכה אורן, וזו פיטרלה במחצית הדרך לגבול ישראל-לבנון,רביעית מטוסי שחק מטייסת 117 שאותה הוביל מפקד הטייסת סא”ל יהודה קורן פיטרלה מעל לים, מול קו החוף באיזור שבו עמדו מטוסי הצילום לצאת אל הים,ובגובה נמוך, מתחת לכיסוי המכ”מ הסורי. רביעיה נוספת מטייסת 101, שאותה הוביל ישראל בהרב ביצעה פיטרול מעל לים,מול ראש הנקרה.
מטוסי המיג 21 הסוריים הוזנקו,כצפוי,ליירט את הקורנסים היוצאים.המבנה של טייסת 117 והמבנה של טייסת 107 הופנו ע”י הבקרה למפגש,ובעקבותיהם הרביעיה של טייסת 101.
קרב האויר הגדול החל.בלהט הקרב השליך סגן יוסי שמחוני את בידון הגחון כדי להרוויח מהירות,בהמשך התפצל יחד עם סא”ל קורן מהמבנה של טייסת הסילון הראשונה,והזוג פנה צפונה.בשלב מסויים צלל קורן מטה ושמחוני נסק מעלה ואז קיבל את אזהרת דלק 600 ליטר .הוא סגר מבער כדי לחסוך בדלק,הנמיך וטס לכיוון מערב.לפתע פגע טיל “אטול” ששיגר מיג 21 סורי במטוס השחק.המטוס החל לבעור ושמחוני נטשו בהצלחה,צנח לים,פתח את סירת ההצלה והמתין לחילוצו.
מעל שטח ישראל הסתובב מסוק יסעור שהמריא במיוחד למשימת חילוץ טייסים שנטשו.הוא הופנה לרמת דוד לתדלק ופנה לכיוון הים ומשם איזור הנטישה מול טרטוס.
ח”א הסורי הפנה למקום הנטישה רביעית מטוסי מיג 21 כדי לסכל את החילוץ. בטייסת 119 עמדו מטוסי קורנס שהיו חמושים בתצורת אויר אויר.ראשונים הוזנקו מתל נוף להגן על החילוץ רס”ן עמרי אפק ונווטו סגן חיים כץ בקורנס 144, וסגן רפי קורן ונווטו סגן שמעון רוזן בקורנס 156, ולאחר מכן הוזנקו סרן משה מלניק ונווטו סרן חיים ברקן בקורנס 125,וסרן דב שפיר ונווטו סגן שמעון גלאון,בנוסף הוזנקה רביעיה של טייסת 69 מרמת דוד.
סיפר עמרי אפק בראיון לביטאון חיל האויר:
“זאת היתה משימה קשה.אפשר היה למצוא אותו על הקשר, אבל היה קשה לראות אותו בעין ולהגן עליו מפני כוח קרקעי או ימי. הגענו לראש הנקרה והתחלנו לטוס צפונה, לאיזור הנטישה. תוך כדי הטיסה צפונה ניסינו לקיים קשר עם הטייס. באיזור ביירות עצר אותי הבקר ואמר שיש שם בין שישה לשמונה מיגים, ומטוסים נוספים נמצאים בדרך. הוא אסר עלי להתקרב. לחצתי על הבקר שיפנה אותי למפגש, וכשהתקרבנו, יישרתי את האף צפונה, והלכתי למפגש, לא משנה מה הבקר יגיד. האמת היא שכבר לא היתה ברירה. אם הייתי הולך אחורה, ארבעה מיגים היו יושבים לי על הזנב. נוצר מפגש קלאסי, מעל גובה 20 אלף רגל, והם חלפו אותי. התהפכתי כדי לראות, וראיתי זוג שטס קרוב. מהצד השני ראיתי עוד זוג. התארגנו אחרי הזוג האחרון, בחרתי טיל, והפלתי את אחד המיגים בטיל. כשהתארגנתי להפיל את המטוס השני, רפי קורן , מספר שתיים שלי, ביקש להפיל אותו. מכיוון שהוא עוד לא הפיל, ואני כן, נתתי לו רשות. הוא שיגר, הטיל פגע פגיעה יוצאת מן הכלל ולא השאיר שום דבר מהמטוס, ממש פירק אותו לחתיכות”. |
מספר מלניק באותו ראיון:
זה היה הקרב הכי מוזר שהיה לי בחיים.הייתי טייס מתוסכל, שעדיין לא הפיל מטוסים. כשהבקר אמר לנו לשים כוח מלא לכיוון צפון, הייתי משוכנע שבטח אני שוב לא אפיל. ברקן, הנווט, איתר במכ”ם מטוסים. התקרבנו 30 מייל, 20 מייל, עשרה מייל. בחמישה מייל אני כבר מתחיל לראות מרחוק חמש נקודות שטסות במעגל. כשאני מתקרב עוד יותר, אני משפשף את העיניים ולא מאמין: אני רואה מיג, פעם ראשונה בחיים, יפה כזה, כמו שמתארים בספרים, ואחריו רודפת רביעיית הפאנטומים של בן-נון, כל אחד בזווית אחרת. ממש כמו ארבעה כלבים שרודפים אחרי חתול. בן-נון היה הכי קרוב אליו, בטווח של הפלת תותח, אבל הזווית לא איפשרה לו להפיל. “ואז אני שואל את עצמי איך הקרוסלה הזאת תסתובב כשאני אגיע. תיכננתי כבר איך להסתובב כדי להיכנס נכון, כי היה לי ברור שאם אני לא מפיל עכשיו, מישהו אחר יפיל בעוד שנייה. ורוצה אלוהים, משלם לי על כל הקרבות הקודמים שלא הפלתי, ואני, בלי לעשות כלום, מוצא את עצמי מאחורי המיג שנמצא באמצע הסיבוב, ונכנס בדיוק לטווח הטיל שלי. הטיל מזמזם וממשיך באותו כיוון שבו המראתי מתל-נוף. לא זזתי לא ימינה ולא שמאלה. המיג פשוט נכנס לתוך הכוונת שלי וגם סידר את עצמו נכון לטיל. יריתי, המיג התפוצץ, ומיד התחילו צעקות על הקשר שגנבתי להם את המיג”. |
את המיג הרביעי הפילו סא”ל אמנון ארד מטייסת הפטישים שטס עם הנווט שאול לוי
מתאר רס”ן (מיל’) יאיר אלאור שהיה במבנה טייסת הפטישים:
“כשהגיעו הפאנטומים לאיזור ההתרחשות, כבר היו באוויר שני מצנחים, ככל הנראה של הטייסים שהופלו בידי אפק וקורן. הסורים היו כנראה בלחץ, כי הם פתחו את המצנחים שלהם בגובה 35 אלף רגל, הרבה יותר גבוה ממה שצריך. לכן, כל הקרב התנהל סביב שני המצנחים, שהפכו לנ”צ בדיווחים בקשר. הייתי מספר שתיים של אמנון ארד, ובשלב מסוים הוא זיהה מיג וירה עליו טיל דקר. הטיל שוגר, ומיד נכנס לשכבת עננים, כך שלא ראינו כלום, אבל בסוף אותו יום אושרה לו ההפלה”. |