פרטי המטוס:
דגם: ספיטפייר F.MK. XIT
טיפוס: מטוס קרב-צילום
יצרן: ויקרס סופרמרין, מפעל צ’אטיס היל,מחוז המפשייר, בריטניה
מספר יצרן: CHAxxxx
מספר ח”א המלכותי: EN661

תולדות המטוס:
ספיטפייר EN661 היה מדגם P.R.Mk.XIT לצילום, ויוצר בתחילה כדגם IX לפי חוזה מס’ 19713/39 שהועבר לחברת ויקרס סופרמרין ב-9 באוגוסט 1939,ולפי הזמנה מס’ 7 מתאריך 23 באוגוסט 1941. הוא יוצר במפעל הצללים של החברה בצ’אטיס היל עם מנוע רולס רויס מרלין 63 , היה לא חמוש, וטס את טיסתו הראשונה ביוני 1943.היה זה מטוס הספיטפייר ה-4,451 שיוצר ע”י החברה.

הועבר ב-23 ביוני 1943 ליחידת הסיור-צילום מס’ 1 בבסיס בנסון של ח”א המלכותי להסבה לצילום ולטיסות ניסוי מצלמות. ב-2 באוגוסט הועבר ליחידה למשלוחי מטוסים אל מעבר לים מס’ 10, ב-3 באוגוסט הוחלט להעבירו למפעל מיילס איירקרפט להסבה להפעלה באיזורים טרופיים,(שכללה הסרת פתחי יציאת האויר מהרדיאטורים כדי לאפשר קירור יעיל יותר,כמו התקנת מקומות איחסון בכנפיים לציוד מילוט במדבר כגון בקבוקי מים, מזון משומר אקדח זיקוקים ותחמושת לאקדח וכן מראת איתות). ב-5 באוגוסט הגיע למפעל מיילס בוודלי (רידינג) להסבה.
ב-10 באוגוסט הגיע לטייסת 680 שפעלה ממנחת LG219 במצרים,שהיה ידוע כ-“קילו 8” או שדה פאיין, אבל שמו הרשמי היה בסיס ח”א המלכותי מטארייה. למחרת בוצעה לו טיסת ניסוי ע”י מפקד הטייסת וולאן , וב-21 באוגוסט הועבר לגף “B” של הטייסת שפרס לבסיס ח”א המלכותי דרנה שבלוב, משם פעלו המטוסים בגיחות צילום ליוון והבלקן. למחרת ביצע המטוס את גיחתו המבצעית הראשונה לצילום נמל פיראוס.
ב-25 בספטמבר 1943 הועבר לגף “C” של הטייסת בבסיס ח”א המלכותי לקטאמייה שהיה מדרום לניקוסיה שבקפריסין. את גיחתו הראשונה משם ביצע יומיים אחר כך לצילום נמל רודוס. ב-12 באוקטובר עבר תאונה בנחיתה באותו בסיס בזמן ששב מטיסת ניסוי. הנזק הוגדר כסוג “B” (ניתן לתיקון, אך לא בדרג הבסיס), ולכן הועבר קרקעית ליחידת האחזקה מס’ 166 בבסיס ח”א המלכותי ניקוסיה לתיקון, והוחזר לגף בבסיס לקטאמייה ב-13 בדצמבר.
למחרת, ועד 31 בדצמבר, הוטס ע”י טייסי הגף בגיחות צילום מעל רודוס ואיי יוון האחרים.בשבוע הראשון של שנת 1944 החלו להתפתח תקלות חמורות בציוד הצילום של המטוס ואז הוכנס לתיקונים במוסך בבסיס שנמשכו לאורך כל חודש ינואר.לאחר שטיסות הניסוי של המצלמה נכשלו ב-30 וב-21 בינואר 1944,הוחלט להחזיר את המטוס לבסיס האם במטארייה שבמצרים. טיסת ניסוי לקראת טיסת ההעברה בוצעה ב-15 בפברואר, וההעברה בוצעה ב-18 בפברואר.
בין ה-10 ל-20 במרץ 1944 בוצעו במטוס שמונה טיסות ניסוי צילום, אולם הבעיות לא נפתרו, ובין 29 במרץ ל-12 ביוני 1944 שימש המטוס לטיסות קישור בלבד, וב-27 ביוני הוטס ליחידת האחזקה מס’ 132 שבבסיס חילואן במצרים.
המטוס שהה באחסנה בחילואן, למרות שהאחריות לאיזור האחסנה בחילואן עברה ליחידת האחזקה מס’ 103 מבסיס אבוקיר, לאחר שיח’ האחזקה 132 עברה לבסיס ח”א המלכותי באל פירדאן ביולי 1945. לאחר מכן, כל המטוסים שעמדו לחזור לשירות בחילואן הוטסו תחילה לבסיס אבוקיר להכנות שלפני חזרתם לשירות.
המטוס חזר לטייסת 680 ב-2 בספטמבר 1945 לאחר אחסנה ביח’ 103 באבוקיר, יחד עם עוד שלושה מטוסי ספיטפייר לצילום של הטייסת שהועברו לאחסנה ביח’ האחזקה 132 בחילואן.כל הארבעה הוכנו לטיסה באוגוסט 1945 מחילואן לאבוקיר, ושם נעשו בהם פעולות אחזקה נוספות, ובמיוחד במצלמות, כדי להביאם למצב שמישות אופטימלי לאחר האחסנה הארוכה במדבר.
טייסת 680 ביצעה במטוס שתי טיסות קישור ב-20 וב-24 בנובמבר 1945, וגיחת הצילום המוצלחת הראשונה בוצעה בתאריך 12 בינואר 1946.בין לבין השתמשו במטוס בגף “A” (גף מנהלה) לטיסות רבות בין 12 בספטמבר 1945 ו-11 בפברואר 1946.רובן היו טיסות קישור, אך לפחות שמונה מהן היו גיחות צילום. רוב הטיסות בוצעו ע”י מפקד הטייסת וו.מ. סיזר עד ל-18 בינואר 1946, ולאחר מכן ע”י המפקד הזמני של בסיס ח”א המלכותי בדוורסואר עד שזה חזר לבריטניה ב-8 בפברואר 1946. המטוס הוטס ע”י מפקד הטייסת סיזר רק עוד פעם אחת עד שעזב, ב-11 בפברואר 1946 ביצע המטוס את טיסתו המבצעית האחרונה (טיסת קישור),ואז היה מאוחסן למשך 5 שבועות עד שעזב את הטייסת לתמיד.
ב-20 במרץ 1946 בוצעה בו טיסת ניסוי מבסיס דוורסואר,ולמחרת הוטס משם ליח’ האחזקה 103.זו היתה טיסתו האחרונה בשירות טייסת 680. ב-25 ביוני הוטס מבסיס אבוקיר לגף קישור למזרח התיכון ששכן בשדה התעופה בקלנדיה שליד ירושלים.
לפחות בין שנת 1945 ועד לאמצע 1947, היו בגף הקישור למזה”ת של ח”א המלכותי לפחות 2 מטוסי ספיטפייר בקלנדיה, לשימושם של קצינים רמי דרג מפיקוד המזה”ת (HQ Lavant). ברור שמטוס EN661 היה מטוסו האישי של מפקד הגף, שהיה באותו זמן קומנדר הקטור ד. מקגרגור, טייס קרב ידוע שהיה מפקד טייסת 213 בעת הקרב על בריטניה, והיו לו 2 הפלות של מטוסים גרמניים ועוד שתי אפשריות. מקגרגור היה מפקדן של כל יחידות ח”א המלכותי בארץ ישראל ובעבר הירדן שהיו תחת פיקוד המזה”ת של ח”א המלכותי, בין 25 בנובמבר 1944 ו-15 בספטמבר 1946. |
טייסי הגף הטיסו את המטוס לפחות 3 פעמים לבסיס עקיר (היום תל נוף ) לתחזוקה :
ב-1.8.46 טיסת העברה מעקיר לקלנדיה ע”י קצין טיס מקטאוויש
ב-2.8.46 טיסת העברה מקלנדיה לעקיר ע”י קצין טיס דוראנט.
ב-15.8.46 טיסת העברה מעקיר לקלנדיה ע”י לויטננט סימפסון.
בתאריך 21 באוגוסט 1946 עבר תאונה כשאחד מכני הנסע שלו קרס בזמן הסעה בשדה התעופה בלוד.
לא ידוע מי היה הטייס בזמן התאונה, אבל בטוח שלא היה זה טייס של גף הקישור.משערים שהוא היה מישהו מפיקוד המזרח התיכון. אולי מפקד הפיקוד בכבודו ובעצמו. בתחילה, הנזק הוכרז כקטגוריה “B” (ניתן לתיקון, אך לא ברמת הבסיס). המטוס נשאר בשדה התעופה בלוד זמן מה, ואז שונתה הקטגוריה לסוג “E2” (תיקון לא כלכלי ומועמד לפסילה). המטוס הועבר בתאריך לא ידוע בתובלה קרקעית למזבלה של בסיס עין שמר ופורק שם. |
הוצא משירות בתאריך 27 במרץ 1947, עם הערה בכרטיס תולדות המטוס “עודפים”. כשעזבו הבריטים את הארץ השאירו אותו מאחוריהם
הרכבת ספיטפייר ד.130
המטוס הועבר ליחידת האחזקה המרכזית של שירות האויר בשרונה. השיפוץ, בניצוחו של פרדי איש שלום התארך, מפני שצוות השיפוץ נאלץ לבצע מידי פעם משימות אחרות דחופות, כגון סיוע בקליטת מטוסים שהגיעו מחו”ל, וכמו כן חסרו מערכות השמן הקירור וההידראוליקה. אלו נמצאו במגרש הגרוטאות שהשאירו הבריטים בעקרון.
גוף המטוס היה של EN661, והוצמדו לו כנפיים של ספיטפייר דגם 9. מנוע המרלין של המטוס הורכב ללא כלים מתאימים משני מנועים שנמצאו במגרש הגרוטאות בעקרון, ועם בעיות של חוסר חלפים. כמו כן הותקנו בו פנלים ומכלולים אחרים שהונצלו ממטוס הספיטפייר המצרי שהופל מעל שדה דב ב-15 במאי 1948, ומארבעת מטוסי הספיטפייר המצריים שהופלו ע”י הבריטים כשתקפו את בסיס רמת דוד ב-22 במאי .
ביולי 1948 הועבר המטוס, שכונה “ישראל 1” למנחת הרצליה ושם הורכבו לו המנוע והמדחף. הבדיקות וההרצות ארכו 11 ימים היות והמנוע התחמם. ב-23 ביולי ביצע בו בוריס סניור טיסת המבחן.

סיפר סניור בספרו “שמים חדשים” 1
“ההמראה הייתה טיפוסית לספיטפייר, כפי שזכרתיה מהקורס במצרים, והניתוק מן הקרקע מהיר. זה היה רגע גדול בשבילי לטוס שוב במטוס הזה. הספיטפייר התנהג למופת ויחד הגענו לקיבוץ מעברות שליד נתניה. מעברות לא היה שדה־תעופה מבצעי ולא היה מוכר למרבית טייסי חיל האוויר. קריאות השמחה שעלו מצוות הקרקע, שעמד לצד המסלול בשעת הנחיתה, גרמו לי לתחושות שמחה וסיפוק. החלטנו לשמור בסוד את דבר קיומו של ספיטפייר ישראלי, והחבאנו אותו שם בסבך העצים. מאוחר יותר שמעתי כי היו רגעים אחדים של דכדוך אצל טייסי טייסת 101 , משום שראו את הספיטפייר ממריא לאחר ריצה קצרה של בקושי שלוש מאות מטרים, לעומת המסרשמידט שנדרש להרצה של שמונה מאות מטרים כדי להמריא. מטוס ספיטפייר יחיד זה, אמור היה לתפקד כנשק סודי במשך תקופה מסוימת. הוא אפשר לי לבצע בביטחון משימות סיור וצילום עמוק מאחורי קווי מצרים. המטוס המשיך לשמש אותנו לצילומים חודשים רבים, ולאחר שהתגברו על הסתייגותם הראשונית, הטיסו אותו טייסי טייסת 101 במשימות סיור וצילומים בעומק השטחים שבידי הערבים, מבלי שייורט אפילו פעם אחת.” |
במעברות (בסיס מס’ 2) הורכבו במטוס תותחי ה-20 מ”מ.

גיחות מבצעיות במלחמת העצמאות
נכנס לשירות בטייסת 101. סומן בקוד ד.130 ששונה אחר כך ל-10 (מיספור פנימי של הטייסת) ולבסוף שונה ל-2001. ב-5 באוגוסט ביצע בו טייס המח”ל סיד כהן טיסת מבחן, ובגיחה המבצעית הראשונה באותו יום לבאר שבע ולפלוג’ה, הטיס אותו טייס המח”ל מוריס מאן. טיסת ניסוי למצלמה שהותקנה בו ערך מאן ב-8 באוגוסט.

טייסי הטייסת ביצעו בו גיחות מ-11 ועד 17 באוגוסט. מאותו יום, הוטס המטוס ללא מערכת חמצן ,מהירותו הוגבלה ל-220 מייל לשעה והותקנה בו רק מצלמה אנכית אחת.
ב-24 באוגוסט ביצע סיד כהן גיחת צילום לפני הצהריים בה נפגע המטוס מנ”מ. חורי הכדורים הוטלאו ובאותו יום ביצע בו מודי אלון גיחת צילום אחה”צ. כשחזר, צמיג התפוצץ בהסעה במעברות בעת ניסיון להפנות את המטוס שמאלה לעמדת החנייה. המטוס נעמד על האף ולהבי המדחף נשברו.
המדחף הוחלף וב-30 באוגוסט ביצע סיד כהן גיחת צילום.
ב-2 בספטמבר ביצע טייס המח”ל ארני רוך גיחת צילום מעל בוקעתה וקונייטרה.
ב-4 בספטמבר ביצע טייס המח”ל ליאו נומיס גיחת צילום למג’דל ועזה. במהלך הגיחה נפתחו כני הנסע מעצמם מעל המטרה. באותו יום המריא בשעה 14:48 מודי אלון לצילום שדה מפרק בירדן ובשעה 17:08 המריא סיד כהן לצלם את עזה.
ב-5 בספטמבר המריא אנרי רוך בשעה 15: לסיור בצפון הארץ.

ב-6 בספטמבר המריא מוריס מאן בשעה 16:05 לסיור מעל סכנין ובינת ג’ביל.
ב-9 בספטמבר המריא ליאו נומיס בשעה 11:15 לסיור מעל רצועת עזה, ובשעה 15:00 המריא מוריס מאן לסיור נוסף באותו מקום.
ב-15 בספטמבר בוצע סיור מעל יהודה ושומרון,
ב-18 בספטמבר ביצעו בו ליאו נומיס, מודי אלון ומוריס מאן סיורים מעל דיר נבהם,קרבטה, ג’נין,קלנדיה ובית חנינא.
ב-21 בספטמבר ביצעו סיד כהן,רודי אוגרטין,ארני רוך, מוריס מאן וליאו נומיס סיורים מעל ג’נין,כפר קאסם,בית ג’וברין ועזה.
ב-23 בספטמבר ביצע גידי ליכטמן טיסת ניסוי בה יירט מטוס ראפיד ירדני.
ב-24 בספטמבר המריא ליאו פרנקל בשעה 11:35 לפטרול מעל טול כרם
ב-26 בספטמבר ביצע ליאו נומיס 2 גיחות צילום באיזור ירושלים
ב-27 בספטמבר המריא נומיס בשעה06:17 לגיחת צילום מעל אל עריש, בשעה 12:30 המריא גידי ליכטמן לצלם את באר שבע אולם חזר על עקבותיו עקב עננים מעל המטרה ובשעה 15:37 המריא ליאו נומיס לצילום בירושלים.
ב-28 בספטמבר המריא עזר ויצמן בשעה 13:32 לצילום איזור קיבוץ דן אולם הצילום לא בוצע עקב עננים.באותו יום המריא אהרון פינקל לצילום בית נובה וסביבה
ב-29 בספטמבר המריא עיזר ויצמן בשעה 12:05 וצילם את איזור קיבוץ דן. הוא חזר לבסיסו בשעה 13:15.
ב-21 באוקטובר הפיל בו רודי אוגרטין מטוס ספיטפייר מצרי. מטוס נוסף הפיל ב-17 בנובמבר.
גיחת צילום ארוכת טווח בוצעה לדמשק ב-19 בנובמבר ע”י עזר ויצמן כשהוא מלווה ע”י מטוס מוסטנג. גיחות צילום נוספות נערכו ב-2 בדצמבר וב-15 בדצמבר.
ב-22 בדצמבר הפיל אוגרטין מטוס מצרי נוסף.
לאחר מלחמת העצמאות הועבר לטייסת 105 בבסיס רמת דוד. ב-12 באוגוסט 1951 פרצה בו דליקה עקב קצר חשמלי. המטוס נשרף והנזק הוגדר בדרגה “E”. אישור היועץ הכספי לרמטכ”ל לגריעתו מהמצבה נחתם ב-16 במאי 1952.
הערות:
1.הוצאת זמורה ביתן, 1998
2. תודתנו לג’ורג’ קונץ על העזרה בפרטים
הסטוריה מאד מעניינת של מטוס אחד,את בוריס סניור יצא לי להכיר !
ואני מכיר את ביתו לנה, שהגיבה גם היא על המאמר וכתבה שהוא מאד מרגש.
ורק לתשומת לב-המאמר כבר מתעדכן, עם קבלת פרטים היסטוריים חדשים.