לטוס לארץ ללא שפה

בראשית שנות ה-60 של המאה שעברה היו לחיל האוויר מעט מטוסי קרב. רק 5 טייסות, בערך 100 מטוסים. באותה עת קבלו מצרים וסוריה הרבה מטוסי קרב ומפציצים מרוסיה אבל מדינות המערב הטילו על ישראל סגר.

ב-1963 נוצרה הזדמנות לישראל. צרפת הצטרפה לנאט”ו, הברית הצפון אטלנטית והאמריקאים הציעו לה מטוסי קרב אמריקאיים חדישים. לפיכך הצרפתים השביתו מאות מטוסים מיושנים מסוג “אורגן”. האורגן היה מטוס סילון מיושן, איטי וקצר טווח, אבל זו הייתה האפשרות היחידה באותה עת.

ישראל ביקשה לקנות 30 אורגנים והצרפתים רצו למכור אותם, אבל הייתה עוד בעיה, האמריקאים אסרו על צרפת לייצא מטוסים לישראל והאמריקאים נמצאו בכל מקום.אבל לישראל וצרפת היה אינטרס משותף: הצרפתים רצו כסף.

ולפיכך בסוף 1964 אספו מפקדי חיל האוויר קבוצה מצומצמת של טייסים ואני ביניהם, והודיעו לנו בסודי סודות שאנו עומדים להישלח להתאמן בטיסה בחיל האוויר הצרפתי. לא אמרו לנו מתי, ונאסר עלינו לספר זאת לאיש, כולל למשפחה. הייתי באותה עת צעיר, נשוי חדש עם תינוק קטן.

התחלנו לשנן מילים בצרפתית המשמשות בעולם התעופה. אבל לא נותר זמן רב, ובדצמבר 1964 יצאנו קבוצה של שישה טייסים וכ-10 מכונאים במטוס תובלה צבאי “נורד” לצרפת, וציוד הטיסה שלנו חבוי בתרמילינו.

נחתנו בפריס, ומשם נסענו במכונית סגורה לבסיס הצבאי שטודאן בעמק הלואר¹, בערך 150 קילומטר דרום-מערבית לפריס. בבת אחת הושלכנו מארצנו השמשית גם בחורף, למקום עם שמים מכוסים עננים כבדים ושחורים ושלג יורד כל הזמן. הגענו לשטודאן באמצע הלילה, עייפים וקפואים מקור.

*

בסיס שטודאן היה שדה תעופה מוזנח, ששימש כמחסן גדול של מטוסים ישנים שהוצאו מהשירות. הצרפתים פינו את אנשיהם מן הבסיס מטעמי סודיות המבצע וקיבלו את פנינו בשער רק שומרים ואנשי ביטחון צרפתיים.

מצאנו חדר לישון, וכשהאיר הבוקר יצאנו החוצה וראינו שורות ארוכות של אורגנים, מאות, עומדים בשלג. זה נראה כמו מגרש ענקי של מכוניות משומשות. המטוסים נראו עייפים ובלויים, צבעם מתקלף ושלוליות שמן ונפט מתחת לכנפיים.

לא קיבלנו שום מסמכים באשר להיסטוריה של המטוסים. תפקידנו היה לבחור מבין כל המטוסים את ה-30 החדשים והטובים ביותר ולבדוק אותם על הקרקע ואחר כך בטיסות מבחן, וכשנגמור, להטיס שישה מהם לארץ ואת היתר יביאו אחרים בהמשך.

*

התחלנו בעבודה: טייס עם שני מכונאים לוקחים מטוס, מורידים את השלג ממנו ומסתכלים בצורתו החיצונית. בודקים את גלגליו ומתניעים את מנועו, מדליקים את מערכת החשמל ומכשירי הטיסה, ובודקים היטב היטב את מושב המפלט והמצנח. כך עבדנו כשבועיים ולבסוף מצאנו למעלה מעשרים מטוסים טובים למדי והגיע הזמן לבדוק אותם באוויר.

*

בא טייס צרפתי להדריכנו, איך לטוס מעל צרפת. הוא בא לא בבגדי טיסה, אלא לבוש בחליפה ובעניבה לצווארו וראשית כל דרש לקבל ארוחת בוקר.חיכינו וחיכינו, עד שלקראת הצהריים הגיעה מכונית עמוסה במטעמי צרפת וקנקן גדול של יין אדום.

הצרפתי ניגש לעבודה: תחילה לגם מחצית מן היין ומכאן פתח בהתקפה על המזון. הסתכלנו החוצה: מזג האוויר היה מעונן וקודר, רוח חזקה נשבה וירד שלג דליל.הבנו שלא נטוס היום, והצטרפנו למורה שלנו. אכלנו ולגמנו יין אדום.

בישראל לא שותים יין בבוקר, ובמהרה התחלנו להתנדנד בכיסא ולהירדם. הצרפתי מילא את כרסו, גיהק, והחל מסביר איך לבצע טיסת ניסוי ולפתע ציווה עלינו: “כבר מאוחר! קומו מייד ורוצו למטוסים!”.

אנו, רדומים מן היין ומן האפלולית שבחלונות, לא האמנו למשמע אוזנינו. במזג אוויר כזה לא טסים! אבל לא הייתה לנו ברירה. מועד החזרה לישראל התקרב, וכך, חצי שיכורים, התנדנדנו על המסלול המושלג, נפלנו לתאי הטייסים והמראנו, איש לנפשו, אל תוך העננים הכבדים.

כשיצאתי מתוך העננים בגובה 10 קילומטר הייתי לבדי עם האורגן בשמים כחולים ושמש מסנוורת. שטיח לבן ואינסופי נפרש מתחתי. בדקתי את המטוס – ההגאים, המנוע, המכשירים – והכל היה בסדר.

הגיע הזמן לחזור, אבל לא ידעתי איפה אני. לא יכולתי לראות את הקרקע. קראתי לבסיס ברדיו, והוא החל לכוון אותי אליו באמצעות המכ”מ שלו. התקשיתי בהבנת הכיוונים ובעיקר הגבהים שקיבלתי מן הבקר, ותוך כדי ההנמכה בתוך עננים לעבר הבסיס חששתי שמא אחטיא, או אפגע בקרקע.

*

היו שתי מילים חשובות בצרפתית שהכנתי מראש ושיננתי כדי להישאר בחיים – אלו היו המלים “דסי” ו”דסו”. כשהפקח אומר “דסי” פירושו שאני גבוה מדי, וזה פחות מדאיג אבל “דסו” פירושו שאני נמוך מדי וקרוב מדי לקרקע – סכנת חיים. “דסו” ו”דסי” מלים דומות, ובלבול ביניהן קטלני אך המצאתי שיטה: “סו” דומה לסוּס (בעברית) ו”סי” לסִיס, שם של מין ציפור.

וכך ירדתי דרך העננים במסלול גלי, מתנדנד בעצבנות בין הסוס לציפור, עד שבגובה 300 מטר יצאתי לאויר הנקי, מעל שדות מעורפלים, ומצאתי לפני את אורות המסלול.

*

חבר יקר שלי ושמו זוריק, עליו השלום, לא הצליח למצוא את הבסיס כשכמעט נגמר לו הדלק, הימר וירד דרך העננים. במזל לא פגע בשום הר. כשיצא בגובה נמוך, מצא עצמו מעל כביש סואן זמן מה טס לאט לאורך הכביש וניסה לקרוא את השלטים, לא הצליח, ולבסוף נחת במסלול עזוב שהזדמן לו במקרה. זוריק חזר לשטודאן בלילה, כולו מרוח בבוץ ומטוסו השבור חזר לאחר כמה ימים, על משאית.²

*

נגמר החודש שלנו בצרפת, ובבוקר ה-20 בינואר 1965, המראנו בשישייה משטודאן בתוך מטר שלג וטיפסנו דרך העננים בדרך הארוכה שכללה כמה נחיתות לתדלוק, והגענו לישראל. לששת האורגנים שהבאנו, ולעשרים הנוספים שהגיעו בהמשך היה חלק במלחמת 1967, אשר בה חיל האוויר הציל את מדינת ישראל.

הערות

1. בסיס חיל האויר הצרפתי 249 Châteaudun נמצא כ-3.5 ק”מ דרומית מזרחית מהעיר שאטודן ו-112 ק”מ דרומית מזרחית לפריס. היה בסיס פעיל עד שנת 2014 וכיום הוא שדה תעופה המסופח לבסיס אורלאנס- בריסי.
2. המקרה של זוריק אירע במשלחת אחרת. זוריק סיפר על כך לספקטור ולשאר הטייסים.