שבת בבוקר, קיץ 2006. ישבתי במרפסת הדירה בתל אביב, שתיתי קפה וברקע שמעתי דיווחים על בלגן בעזה. כמילואימניק מיד חשבתי על החבר'ה מהטייסת שלי, 190

מלחמת יום הכיפורים. לילות ללא שינה,עייפות שלא נגמרת.רק האדרנלין החזיק אותנו על הרגלים. הייתי מ.ע. בגף נש"מ ברמת דוד. כמה ימים לאחר שהמלחמה פרצה ,

ב-21 באפריל 2009 מלאו 70 שנה ליום בו הוסמכו בוגרי קורס הטיס של האצ"ל כטייסים. זהו קורס הטיס הראשון שהסתיים בארץ-ישראל מעולם. במקביל לו התקיים

תאונת ההמראה גרמה לי לכוויות רציניות, כף ידי הימנית איבדה את יכולת התפקוד. עם יד כזו – אי אפשר  כנראה לטוס. כך, כסגן מפקד טייסת מקורקע, אני נוטל

פעילות טייסת 124, באירוע הטבעת המשחתת  ק-40 אח"י "אילת", היתה  חלק ממאמץ כולל של חיל האוויר, בלילה שבין 22-21 אוקטובר 1967 בשנת 1967 היו בחיל האוויר

אתמול אחה"צ הגענו מנחם קשטן ואני לרפידים, אחרי פטרול נמוך בצפון התעלה, פטרול שנסתיים ללא אירועים מיוחדים. אחרי נחיתה הסענו לעמדת היירוט בתחילת מסלול 33,

עליתי בסולם, הנחתי את קסדת הטיסה על מושב המפלט, והתיישבתי בכבדות בתא הטייס. גדעון, המכונאי החייכני, עסק בהתקנת חגורות המושב, הוצאת נצרות כדורי ההדף של

מדובר על הערכים שמדריכים את טייסי המסוקים: נחישות, מסירות והעזה, לעיתים עד כדי סיכון הצוות והמטוס, כדי להציל חיי אדם, גם אם אינם מאפשרים ביצוע