תאונת ססנה 4X-CEQ

פרטי המטוס:
 
דגם: R.172H (T.41 )
 
יצרן: ססנה, ארה"ב
 
מספר יצרן: R1720552
 
שנת יצור: 1973

תיאור האירוע:

ביום 20 במרץ 1990 ניסה טייסו של המטוס לבצע נחיתת אונס ליד שדה התעופה בחיפה עקב אזילת הדלק.

בנוסף לטייס, היו במטוס מנשה גץ, שישב לצד הטייס, ומאחור יאיר הורשטוק ואילן דניאל , שהיו פקחי טיסה של חיל האויר בשירות סדיר, ושרתו במגדל הפיקוח של שדה חיפה.

הוא פגע בכבלי חשמל בנסיון לבצע גישה ישירה לשדה בקו ישר מעתלית מעל בי"ח "כרמל" ולשדה, במקום דרך הנתיב הרגיל לאורך החוף וחציית המפרץ,  המטוס התרסק על כבלי מתח גבוה על כביש 58  ליד השדה. הטייס אורי נאות ואחד מהנוסעים נפצעו.

ידיעה שהופיעה בעיתון מעריב למחרת היום: (מקור: JPRESS )

סיפר לנו יאיר הורשטוק:

זה היה בערבו של יום שלישי 20 במרץ 1990.

זה עתה עברתי למגדל הפיקוח של שדה התעופה חיפה. הייתי בן 19, חייל בחיל האוויר הישראלי, זמן קצר לאחר הסמכה כפקח טיסה.  לאחר סיום הקורס ועם יד שבורה ומבחנים בעל פה, לאחר ותק בצה"ל של כמעט שנה שהחל בשירות כנהג טנק, כאשר לא ידעתי כי מקור החולשה שלי היה מחלת צליאק לא מאובחנת עד גיל 38 . לאחר מאבקים ברשויות הצבא ומעבר משריון לחיל כללי לחיל חינוך ובסיומו הוצבתי בבסיס עובדה לקורס פקחי טיסה שהיה מרתק.

שברתי את היד בקורס במשחק כדורסל  והתאוששתי . בסיום הקורס נשלחתי לשרת כפקח טיסה ברמת דוד אבל בגלל הוותק הבנתי שיהיה לי קשה ביתרת השירות להתקדם בסולם התפקידים במגדל, ובשל העובדה שהייתי עם יד שבורה וגבס, הם גם יחסית הקלו עלי לעבור, כי הבינו שלא אוכל להיות תורן מטבח או לעשות שמירות .

בשעות אחר הצהריים פגשתי במגדל פקח בשם אילן. הוא הציע לי להצטרף לטיסת לילה עם מטוס ססנה 172 בעל ארבעה מושבים וחד מנועי לטיסת ניווט לירושלים ללא נחיתה.  הייתי סקרן ותהיתי אם זה מותר. הוא הרגיע אותי ואמר שזה אושר על ידי הקצין שלנו. תכנית הטיסה הייתה לירושלים ואז עצירה לתדלוק בנתב"ג , ואז טיסה חזרה לחיפה.

הייתי מוכן ונרגש. הבנתי שזה דבר נפוץ להצטרף לטיסה בחינם בכל פעם שטייסים הסכימו, כי לעיתים נוצרו יחסי חברות בין אנשי המגדל לטייסים אזרחיים . לאחר השקיעה, הטייס יצר קשר עם המגדל בקשר וביקש רשות להתחיל להמריא. מנהל המשמרת שלנו יוחאי עמרני  שאל אותו. " CEQ האם יש לך מקום לשניים משלנו ?", "כן" הוא ענה, "הם צריכים לחכות ליד שק הרוח". ירדנו, המטוס הסתובב לעברנו והדלת נפתחה.

התיישבנו במקומותינו ולאחר ברכה קצרה, הטייס אורי נאות, כבן 40 + ביקש להתיישר על המסלול .

"CEQ, רשאי להתיישר על מסלול 34, רוחות 15 קשר משמאל, QNH 2015 mb". הסתובבנו, ביצענו פניות של 180 מעלות ועצרנו.

"מוכן להמראה, CEQ", אמר הטייס.

"CEQ, רשאי להמריא מ מסלול 34 לאחר ההמראה, דווח בת-גלים 2000 רגל", אמר יוחאי אחראי המשמרת.

"רות רשאי להמריא, CEQ", ענה הטייס. התחלנו לרוץ על המסלול עם מנוע במקסימום כוח, המראנו וטיפסנו, ופנינו דרומה מעל מפרץ חיפה לאורך קו החוף.

הטיסה הייתה רגועה מאד ונהנינו לזהות אתרים שונים בדרך. פנינו מזרחה לכיוון ירושלים, שוחחנו עם הצוות מנשה גץ שיושב מימין ואורי נאות שהטיס את המטוס , ושתינו קפה. לבסוף הגענו לירושלים, יצרנו קשר עם מגדל הפיקוח של שדה התעופה עטרות, ועשינו סיבוב של 360 מעלות מעל שדה התעופה (שנסגר מאז) .

בהמשך הטייס ערך כמה חישובים והחליט להמשיך חזרה הביתה לחיפה ,  במקום לעצור בנתב"ג לתדלק. אילן ואני התעייפנו קצת וחיכינו לחזור ופשוט  ללכת לישון

כשהגענו לנקודת הכניסה של חיפה "בת גלים", בגובה 1500 רגל, יצרנו קשר עם המגדל ושמענו את חברנו יוחאי מברך אותנו מוביל אותנו לנחיתה,אבל הטייסים רצו לעשות סיבוב קצר ולטוס מעל הכרמל, אז קיבלנו אישור לטפס לגובה 2500 רגל ואז לבקש אישור נחיתה מהים התיכון למסלול 16 .

טיפסנו וטסנו מעל הכרמל והנוף היה יפה מאוד, רואים את כל מפרץ חיפה ואת אורות העיר למרות שזו שעת לילה חשוך ,  השעה הייתה בסביבות 22:00. כשטסנו מעל אזור אוניברסיטת חיפה, פתאום המנוע כבה ללא על אזהרה מוקדמת .

בהתחלה חשבתי לעצמי, אולי זו בדיחה והטייס רוצה להפחיד אותנו? כי אילן הפקח השני היה עם עודף משקל ויוחאי התלוצץ עם אורי הטייס שהמטוס לא יצליח להמריא. אבל אז שמתי לב שאורי ומנשה בלחץ, וניסו לבדוק את מצב הדלק ולהפעיל מחדש את המנוע , אורי ניסה ידנית לשאוב דלק להניע מחדש את המנוע אך ללא הועיל.

לא היה להם זמן לעדכן אותנו. אילן הסתכל עליי ואמר "יאיר, אנחנו הולכים להתרסק". שמעתי אבל לא ממש הצלחתי לעבד את זה בראש. הרגשתי כאילו אני חלק מסרט אימה. קשרתי את החגורה חזק והחזקתי בצד המושב. ואז הבנתי שזה אמיתי.

המגדל שאל בקשר "CEQ מה התקלה שיש לך?" אורי הטייס ענה "חיפה, יש לנו תקלת מנוע חמורה כנראה שלא נצליח  להגיע אליך ."

זה הדהים אותי, חשבתי לעצמי, איפה הוא מתכנן לנחות אז? לילה וחושך וקשה להתמצא מזל שאורי מהאזור והוא מכיר היטב את הכבישים . חשבתי -לעזאזל, אני הולך למות, החיים שלי עברו מהר. הרגשתי כאילו נפרדתי מכולם כשטסנו מעל אזור המרכז. פחדתי מתגובתו של  אבי מאיר הורשטוק ז"ל , כי הוא ישאל: למה חיפשתם צרות? למה התנדבת לטוס כשאתה אפילו לא אחרי משמרת בדרך הביתה ?

התפללתי שלא אסבול ולא אהיה נכה. ואם זה הזמן שלי למות, זה יהיה תוך שניות. ראיתי מהחלון הימני שאנחנו מאבדים גובה מהר מאד, ויכולתי כבר להבחין בכבישים עם פקקים ועמודי תאורה דולקים .

החזקתי חזק וחיכיתי למגע עם הקרקע. ניחשתי שאנחנו פונים ימינה כדי לנחות על כביש, ואז התנגשנו בכבל חשמל של 55,000 וולט, שיוצא מתחנת הכח לכיוון הקריות . ראיתי ברק כשהכבל נחתך. אחר כך רעדנו ועשינו כמה סיבובים ואז היה שקט תהומי .

לאחר ההתרסקות. התמונות באדיבות יאיר הורשטוק

הבנתי שאנחנו על הקרקע. המשקפיים שלי אבדו, הסתכלתי לצד שמאל וראיתי את אילן, הוא הסתכל עליי ואמר "אנחנו בחיים! אתה בסדר?" התחלתי לבדוק את גופי ולהזיז את הידיים והרגליים ולאט לאט להבין אם נפגעתי .

הרגשתי קצת כאב בכף הרגל ובצלעות. אבל הבנתי שאני שלם. התחלתי לזוז, שמנו לב שדלת הקפטן פתוחה וחצי מגופו בחוץ ורגליו היו בתוך התא. טייס המשנה מנשה גץ,  ישב במקומו פצוע במצח ובהלם. יצאנו מהדלתות, הקפנו את המטוס להוציא את הטייס הפצוע החוצה. הוא היה  בן 42 , מחוסר הכרה ונשם בכבדות.

הנחנו אותו על מעיל ובתוך כמה שניות הגיע אמבולנס והצוות הרפואי עזר לו ולקח אותו לבית החולים. מצאתי את המשקפיים שלי והחזרתי אותם, אבל מכיוון שהם היו מלאים בבוץ ומכיוון שהייתי בהלם, לא יכולתי לראות כלום וחשבתי שאני מתעלף. אחר כך ניקיתי אותם וכמה שוטרים אמרו לנו להישאר מאחור. זה היה מצחיק שהם לא הצליחו להבין שאנחנו ניצולים מההתרסקות!

פינוי הפצועים והניצולים.התמונות באדיבות יאיר הורשטוק

שמעתי צעקות מאישה שעמדה עם מכוניתה ופנסי רכבה האירו על המטוס שנהרס לחלוטין, הכנפיים שלו היו מעוקמות ולמזלנו, תא הנוסעים שהגן עלינו נשאר שלם.

לאחר שפינו את הטייס, חשבנו פשוט לחזור לשדה התעופה לבסיס ברגל, אבל אחד הקצינים מהבסיס הורה לנו ללכת לבית החולים רמב"ם להיבדק ואמבולנס לקח אותנו למיון. כשהגענו לשם, השעה הייתה כמה דקות לפני 22:00. לא רציתי שמשפחתי תדאג, אז התקשרתי לאבי ואמרתי לו "אם תשמע בקרוב בחדשות שהייתה התרסקות מטוס בחיפה, הייתי שם אבל אני בסדר". מאוחר יותר הוא אמר שהיה מודאג, אבל הבין מהאופן שבו דיברתי שאני באמת שלם ובריא.

אחרי בדיקות רפואיות בסיסיות , אפילו בלי צילום רנטגן. שוחררנו בחזרה לבסיסנו. כשחזרנו למגדל היה מאוחר מאוד, אבל כל החברים שלנו חיכו לנו כדי לחגוג שאנחנו בחיים, ויכולנו לשמוע את החוויה מהצד שלהם . כל הכבאים , מטאורולוגיות ,  פקידות המבצעים- כולם ב 2 בלילה חגגו איתנו שחזרנו בשלום ! כולל בת הזוג שלי דאז שגית שחם שהיתה מטאורולוגית.

מאוחר יותר נשלחנו הביתה לנוח ולהירגע לכמה ימים. הייתי כל כך קרוב למוות בגיל 19, אבל איכשהו היינו כל כך ברי מזל.

קטעי עיתונות נוספים. באדיבות יאיר הורשטוק