פרטי המטוס:
דגם: S-199
טיפוס: מטוס קרב
יצרן: אויה, צ’כוסלובקיה
רקע ופרטי האירוע:
מטוסי האויה S-199 שנרכשו מצ’כיה סבלו מבעיות טכניות רבות, הרכבה גרועה (המטוסים הגיעו ארצה מפורקים בבטנם של מטוסי תובלה במבצע “בלק” והורכבו תחת אש מצרית בבסיס עקרון) וכן תכונות הטסה גרועות. כל זה, בשילוב עם טייסים לא מיומנים ביותר בהטסת המטוס גרמו לתאונות רבות, במיוחד בהמראה ובנחיתה ממסלול העפר של מנחת הרצליה, שם שכנה טייסת 101 במלחמת העצמאות. כמו כן מטוסים הופלו בגיחות מבצעיות, ורמת השמישות של המטוסים היתה נמוכה.
התאונות העסיקו רבות את מפקד הטייסת ואת מטה חיל האויר הצעיר.היה חשש כבד שבמהרה לא ישאר אף מטוס שמיש מכל המטוסים שהגיעו עד אז ארצה. לכן נמנעו עד כמה שאפשר מהטסתם חוץ מהזנקות לירוט. גיחות אימון לא נערכו, ולטייסי המח”ל בטייסת, בוגרי מלחמת העולם השניה, היו שעות טיסה מעטות בלבד על המטוס.
ראה המאמר “פרד או סכין- כיצד הפך מטוס האויה S-199 למטוס הקרב הגרוע ביותר ששירת בחיל האויר” מאת ד”ר דני עוזיאל באתר זה.
ביום 5 ביולי 1948, בעוד טייסת 101 נאבקת להגדיל את כמות המטוסים השמישים, הודיע המכונאי הבכיר בן ציון בוגוסלבסקי מיחידת ההחזקה של הטייסת בבסיס הרצליה לאגף ההנדסה של חיל האויר שהטייסת רוצה להטיס את מטוס ד.109. הוא נענה שהמטוס אינו מוכן לטיסה ויש להריץ אותו.
בוגוסלבסקי חזר להרצליה,ובשובו ביקש ממנו הטייס גידי ליכטמן שהוא רוצה לטוס במטוס. בוגוסלבסקי סירב ואחר כך חזר הטייס עם מפקד טייסת 101 מודי אלון שנתן פקודה לטוס.
לימים כתב הטייס: 1
| “הרי אקסלרוד 2 עזר לי להיקשר במטוס. אני זוכר את מודי אלון ועיזר ויצמן בג’יפ ליד המטוס. הנעתי את המטוס והתחלתי להסיע לעבר המסלול. התחלתי להמריא, מצערת קדימה. עם איסוף המהירות דחפתי את המטה 3 קדימה ואז הכל התחיל… קיבלתי סחיפה חזקה שמאלה ואז ירדה כנף שמאל.היא פגעה בקרקע, האף התחפר והמטוס התהפך על גבו.הנשימה היתה קשה, המנוע דמם ושקט השתרר בתא הטייס. הבחנתי בדמותו של ויצמן המתקרבת למטוס ושמעתי קולות נוספים ברקע. הרגשתי שהמטוס זז. מישהו פתח את הרצועות. השכיבו אותי והובילו אותי לתל אביב.רק אז התחלתי להרגיש כאבים והבחנתי בסימנים כחולים על גופי.” |
הערות המערכת:
1.על גדעון ליכטמן אפשר לקרוא במאמר “אחד הראשונים, גדעון (גידי) ליכטמן” באתר זה
2.הקצין הטכני של טייסת 101
3.מוט ההיגוי
