אבל הטר"ש והצל"ש איפסו זה את זה
לפני כארבעים שנה יצאתי לטיסת הדרכה אחרונה בצ'ק 8 בצוקית. בסוף הטיסה וכאמור בתדריך הייתי צריך לבצע T&G (נחיתה והליכה סביב). הדגמה אחת כבר הדגמתי בטיסה 7 ועכשיו היינו צריכים לבצע את זה "ביחד".
אבל החניך 'גמור', זאת הטיסה האחרונה של הצ'ק, וסיכוייו לעבור אותו בהצלחה הם אפסיים. כל 'מדריך סביר' אחר היה מוותר על ה T&G, אבל לא אני, "אני חייל" ואני מבצע: אני נוחת ובמהלך ה'ריצה' על המסלול אני מנחה בקשר פנים באיטיות מכוונת:
"ו ע כ ש י ו, י ח ד א י ת י, ה ו ל כ י ם ס ב י ב"
ואני מתכוון להכנסת מעצורי אויר, הרמת מדפים לחצי, פתיחת מנוע לכוח מלא (בצוקית כבר אין בעיה של 'רמבלינג' במנוע), הרמת אף ב 80 קשר, המטוס ינתק ב 100, והנסיקה וההתרחקות מהמסלול ב 110 עד 120 קשר.
אני בקושי מספיק לגמור את המשפט ו…
* המצערות עפות קדימה,
* הסטיק לבטן,
* והאף לשמיים…
בשלב הזה עוד אין לנו 'כלום' (לי ולמטוס):
* מ"א 'מלא' בחוץ,
* מדפים 'מלא' מטה,
* הסל"ד רק 20,600 (כוח מלא 22,600),
* והמהירות רק 70 קשר…
אני אומר "עוד לא", דוחף בעדינות את הסטיק קדימה 'למצב הנכון', ומרגיש את השפשוף המחליא של הגחון במסלול. אני חש אכזבה תהומית – "אבל היו לי גלגלים!" אני חושב לעצמי, ומרגיש תסכול נורא של מי שרימו אותו בענק. אני מרים את האף, 'עולה' לגובה סנטימטרים מעל המסלול על ה ground effect, "ראש בחוץ", ולא מסוגל להציץ אל נוריות הגלגלים.
המנועים מחישים לכוח מלא, והמטוס מאיץ קשר אחרי קשר באיטיות קשה מנשוא. אני מכניס מ"א, פוחד לגעת במדפים, והמהירות עולה. ב -100 קשר אני מרשה לעצמי להתרחק מהמסלול, להתחיל לנסוק ולהאיץ, בגובה בטוח אני מרים מדפים לחצי, מציץ אל מחווני הגלגלים, רואה שלושה ירוקים ונרגע מעט.
בעה"ר (עם הרוח) בבדיקות אני מגלה לחץ הידראולי אפס, מעביר את המערכת לחירום, לא בטוח שתהיה לי בלימה, מדווח "חרום" בלי לפרט ('המגדל ראה' הכל), ונוחת נחיתה מושלמת.
בלי לתחקר הבנתי די מהר:
* החניך תירגל בבית הרבה הליכות סביב מהאוויר, מעט מדי (אם בכלל) T&G, והיה בטוח, שהוא באוויר…
* בפעולות 'ההחלטיות' שעשה הוא 'הגביה' מעט את המטוס, האריך את מפסק הכובד (המונע קיפול גלגלים על הקרקע), ו'הצליח' להרים את ידית הגלגלים, שהחלו להתקפל.
* הורדת האף על ידיי ושיפשוף הגחון בקרקע הבהירו לו שטעה,
* הוא מיהר להוריד את ידית הגלגלים מטה, הצינורות ההידרוליים נשחקו בקרקע ונקרעו, אבל הגלגלים ירדו וננעלו…
התחקיר הראשוני התקיים ביני לבין המביס"ט ובמהלכו עברנו על התדריך לטיסה וגם פתחנו את תיק החניך המלא. התברר, שלחניך נרשמה הערה עוד בטיסותיו בקדם: "ידיים זריזות 'רצות' בקוקפיט".
הודיתי, שגם אני ראיתי את ה'תכונה' הזאת, אבל רק על הקרקע "בעמידה", ולא יחסתי לה את החשיבות הנדרשת… למזלי מפקד הביס"ט 'אהב אותי', בפעולות שעשיתי אחרי 'ליטוש' הגחון במסלול הקטנתי את הנזק, והאירוע הסתיים ב"קום ספר!" לימודי בפני כל מדריכי הביס"ט ובדו"ח תאונה.
בתחקיר גם הופק הלקח הנכון:
תרגיל T&G הוא "מורכב ורגיש", והוא יודגם פעמים רבות ע"י המדריך 'בהקפות' (טיסות ההדרכה לסולו) לפני שיינתן לביצוע החניך – רק בטיסות האחרונות לפני הסולו…