השמות: יהודה מרמת דוד, פולאצ'ק מבי"ס טכני, טוריאנו, פרץ, ניסים, אבריימ'ל ואחרים הם שמותיהם הבלתי נשכחים של מי שהאכילו אותנו בשנות החמישים והשישים של המאה

חמישים שנה חלפו מאז המריאו מטוסי הקרב של חיל-האוויר הישראלי – ביום שני בבוקר, 5 ביוני 1967 – לתקיפה שנחשבת עד היום לציון דרך בהיסטוריית

מטוס התובלה C-47 דקוטה, שפותח עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, נחשב עד היום לאחד התכנונים האווירונאוטיים המוצלחים ביותר בתולדות התעופה. מטוס זה, ששימש כ"סוס

שנים ארוכות חלפו מאז פרשנו משירות פעיל, דור טייסי הקרב בטייסות המיראז', האנשים שהמריאו למבצע "מוקד" בבוקר היום הראשון למלחמת ששת הימים, ולאחר כחודש המשיכו

מחשבות ויוזמות להקמת מערך טכני עבור כוח האוויר של מדינת ישראל בעתיד החלו תקופה ארוכה לפני הכרזת העצמאות והקמת חיל האוויר. הבסיס לכוח אדם טכני

בזמן טיסה מעל עננים, כשהמטוס חוצץ בין השמש לענן, אפשר להבחין על העננים בדמות המטוס, הנראה כצללית כהה מוקפת הילה עגולה ונוצצת בשלל צבעי הקשת.הצללית

באדיבות עודד מרום התוודעתי אל המטוסים ללא טייס (מלטי"ם), כאשר שירתתי כטייס מסוקים צעיר בטייסת 124, שהיתה מוצבת אז בבסיס עקרון. הוסמכתי אז לשמש כקברניט

ניצנים ראשונים שורשיו של בית הספר לטיסה נעוצים במאמצים הבלתי נילאים של הישוב היהודי בארץ ישראל שניסה במשך שנים ארוכות להכשיר טייסים יהודים בארץ ישראל