במהלך החודשים הראשונים לקום המדינה, כחלק ממערך עסקאות הנשק עם צ’כוסלובקיה, סוכם על הכשרה של טייסי קרב ישראלים בצ’כוסלובקיה. לצד פעילות מפורסמת של משלוחי נשק

לאחר אישור הצנזורה גם ב”מתקדם” הזמן רץ ללא לאות, והגיע העת של סיום הסילבוס ומבחני הטיסות של סוף התקופה… מה שהספיקו החניכים ללמוד – הספיקו.

לאחר אישור הצנזורה את הזמנות לטכס קיבלו החניכים בשבוע הראשון של חודש מרץ – כמות ההזמנות הייתה מוגבלת, הרי אי אפשר היה להכניס לאודיטוריום של

סולו בסקייהוק את הצ’אנס לסולו שלו בסקייהוק, קיבל ד’ כמה ימים אחרי תחילת שבוע הטיסות השלישי – אחרי כמה טיסות שעשה עם מדריך מחצרים באזורי

לאחר אישור הצנזורה שוב תחילת תקופה ומעבר מגורים… הפעם הם, חניכי מתקדם קרב – “התכנסו” ל-4 חדרים של קומה אחת בבניין פרחי הטייס הטסים… אחרי

לאחר אישור הצנזורה למען האמת האירוע עם אליאל היווה לגבי ד’ הלם לא קטן במישור הפסיכולוגי. במישור הטיסות המשיך לטוס ולהתאמן – עם המדריכים האחרים.

לאחר אישור הצנזורה נושא חדש נוסף שהחניכים למדו ב”בסיסי” היה טיסות במבנה. הדגש היה על טיסות במבנה מכונס “כמו בצוות האווירובטי”, למרות שמרחקי “הישיבה” שלהם